Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 28

- 28 - חכמה ולהאדירן. חי' נמוג ובנעימים והמענג על רוג פלופ נחפור,ס אוהבן ומור,•רן. ל. אייזלער. הערות שונות, א) ז"ל הערון ערן נעל 1 "פירוש.מנו מפמע מליק וממנו משמע כלפי מעלה, וכולו ע״״ם •רצה , כ׳ מלה מנו בלי דגם חירה על הרבים מדברים בעדם, ואני בעני׳ נפלאה ממני ולא אדע איה איפוא מלינו מלח ״מנו, נכהב׳ קדש? ואם נמצא וחקח אזני שמן מנהו (איוב ד׳ <״ב) הנה הוראהו כמי ממנו פאן אירס אולם מלח מנו ובמובן מדידן כמו שיאמר נעל הערון אינה נמציאוח כלל? ונסיעה ל״ת .. י/(«ך א ודאי הגיסא הנכונה ממנו ובעל המאער שם הבדיל במו אנשי מזרח הנקראים במסירה מדינחא• (עיין ביאור נלאשיח נ' כ״ב) בין "וראוה ממנו על לבים מדברים בעדם ונין הוראתו על נסתר יחיד, כ• שאופן הא' קרא ממנו ובאופן הבי ממנו ע״ן שם והראם בי נכונים דברי י ב) בעדן "•חף" יפרש לנינו נה; דברי המשכת מכשירי; פ״ג ח' בשעה הדייש והיחוןז לעולם טמא נזה הלשון: פירוש אס הי' שעה הקציר רוצה הוא לרחוץ רגליו בשביל פיהו נקיים לדום התבואה "וזה הימה באשל שש במשנה (׳עוי״ש) לא ידובר מהכשרה הזרעים לקנל טומאה ע"׳ מי רחיצת רגלי אדם כ־ אם ע״י לחיצת רגלי הנהמה? אולם מצאת• בדברי הרע" נ למשנתנו שמניא פירוש אחר נזה הלשון" בשעה הקציר רוצה הוא שהנחמה תרחון רגלית בשביל שיהיו נקיות לדוש התבואה "ומי לא ■ראה, כ• הפירוש האחד הזא הוא נעצמו פירוש נעל העלון (הגס שתרע״ב לא יזכירנו נשמו וכן לא יעשה בפירושו הימני'ם ז יי ל שמביאם תמיד נשם אומרם?) רק ששם במשניות נדפס על פי ניסחא נכונה ושה על ס׳ ניסחא מוטעה . ומהנכון לשים תמיד עי; על טעיות באלה שנפלו בפירושי יבינו הערוך ז״ל ולתקנן כלאו• ממקום אח•. והנה מדי דברי בספל הערוך ראיתי להעיר, כ• חיך שאר דבלים הערוכים ממני במכתב העת• בן חנני' שנת נ' ג' ד' ות' נגד החכם רמ״ל נעל מערב• לשון אמרה• שהעתיק בטעות מלס "אליה" (ע"; ערוך) איין מוזיקאלישעס אינשטרומענע ושת•' לו להעתיק "קלאגעווייב" אולם מצאתי באלה הימים, כ• נערן "רביעית" •הקן הוא בעצמו ובכבודו טעותו זאת נאמרו שם נתעלה. בחלק הא' צי ע״ו ערן אליה קיא קלאגעוו״ב חתה מוזיקאלישעס אינשטרומענט. ועם החכם רמ״ל ז״ל הסליחה על השגת• עליו חנם . ג) עלן טבריא: (א״ב במדרש ב״ר שלשת קראו בשמות ם על• אדמות עברי' על שם טנלייס וכן האמה, כ• הוא הי' קיסר שליש• ברומי ומת שאמרו עוד בעיבורה של א"׳ או שטובה ראייתה זכר לינר) ויאמר הגאון נעל הפלאת שבערכין" ומייש הרב המוסןז זכר לדבר א׳ אפשל להולמו" אולם לדעתי כונה החכם ת«יסן> לומר, ב• באמלם בעיבורה של א"׳ וכול• לא •אנו להכחיש הדעה הראשונה האמתית" טבלי' על שם טנלייס" בי אם חפצם לחת נזה ציו; ורושם לזכר לינר, למען שעל ידי המלה הענייה "עיבורה או טונה ראייתה" יקבע הכם הנכרי עברי' יוסר בלב התלמידים ולא ישכח מהם, ולפי זה הוראה זכר לדבר במוסף פת תימה כמעט למאמרם המורגל" אסמכתא בעלמא הוא . וזה ברור. י) ערך יבב: (א״ב תרגום הריעו ותריעותם יבינו ותינבון) ויאמר הרב נעל הפלאת שבערכין "ימ״ש הלב המוסיף הייעו אינו נסורת אלא בשופטים ועזרא ודבריו צ^ע" הנה יחשוב הגאון המנקר הזה, ב׳ המוסף יניא ראי' מן פסוקי התורה, לכן יניג, בי תריעו אינו בתורה: אולם נאמת כונה הרב המיסף על הריעו והריעיחס הכתוב ביהושע י׳ יי שתרגומו •ניבו וחינני;, ועל כ• שתי המלות האלה נצבות •חד נספר הנזכר, לכן משם ולא מן התורה •ניא ראי'. ח) עלן יקר: (א״ב לשון מקרא הוא וששין ויקד) יעל זה העיר נעל התפלאה : הרב המוסף גורע נזה יכנר איחא במגלה דף ט' אהא דמקשה הש״ס אלא מגלח מאי תרגום שבתנו מקרא א־כא ומשני וכל הנשים יחנו יקר לנעליהן הרי להדי' ייקר הוא לשון תרגום ע" כ אולם נאמת אין המובן למלח "מקיא" בדברי הרב המוסף כמו בתלמוד (במקום המצויין) ר״ל "לשון הקדש" כ־ אם מיבנה "ספרי קדש" לכן יצדק מאד החכם המיסף נאמרו לשון מקרא הוא רוצת, ב׳ מלת יקל הארמית מקום כבודה בספרי קיש אסתר ח' ט״ז וכזה הוא תמיד כוונת "לשון מקרא" בדברי המוסף והוא פשוט מאד. ו) הרב נעל חוי״ע העיר על רש“• שהניא ראי' למלת "הרכין" גטין ז' אי) מן