Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 27

27 כמקרא שלאחייד: כשניה — כאין. ע״כ לשין החכם הזז; אכן שמע נא אחי אשי קמי: נפע־שים מחזיונות לילה בנפול הידמה על מחי חנל ואני שככה׳ ואישנה, והנה יוה על שני סלף ואשמע קול מדני אלי" מה לן ולהחעקק ,הקוני בתני קיש? הנא ידעה, כי יהושע המתקן הגדול עודנו ה•? הנס לכן ההקונים לזרעו של שוי ואל התערב במלאכתו בה ס״ רוסו תמיד שן מיה תהי' לן באחרונה! המראה הזה הפסידני והנהילנ׳ עד מאד ואלן מי בחמת יוסי יוה ויומיס, עיי שוית• ודוממת• נשש• משערות הרבות, אשי כהמות •מים המו בה, ואז גמרתי בלבי לשמוע בקול היוני אלי לבלתי שלוח יי מיי ננישח ששיי הנביאים והכתובים מיראתי שן יצא שכרי בה ששיי, ב׳ אחטא לשור ואאשם — עתה ידידי אעביר לשנין החבויים החדשים, אשי נשלחו ל׳ מידי מחבריהם נשנה הזאת והם: לוי אלעקשאנדער - זאגע ודי״אונא״ניגק״ט להסכם היקי והנכבד מהר״מ שעעין בקריאתם מצאתי עינג רב, יען שניהם כאחד עונים. ובדבריהם לאזן שומעת נעימים וערבים. השני "קיקיון יונה" להסכם המשויקם, החוקי השנון מהו. שניאיי זקש3) נו יראת, כ• יגביר ללשוננו הקדושה, כ׳ שפת יה אתו וכי הוא איון לה, נו ידני נעז רב ותעצומוה על לב הנבונים והמשכילים נעם, כי ׳תמכוהו בכל מאמצי כחם ויבואו על החתום בהוציאו שנית לאור מכתב עתי "היונה" ומי •חן ואחי בני עמי יטו אזן קשבת אל דבריו ולא ירשו ידם ממנו, באשי ראוי הוא החכם המהלל הזה לפטיו ולעמוד לימינו בפעולתו ועבודתו, אשי יענוד תמיד נשיה הליטעראטור העברית לא למען הרומח ממון ולא למען בצע כקף (כ• מה הבצע אשי ־יש לקוית לשופרי ישראל מבני ישראל?) יק מאהבתו לשפתנו ומאהבתו לחכמת ישראלי— ו־\א תכנתו. השלישי ,ראש העדה" מליצה משפרת נשבעה מחלקית אשי שי נשפת אשכנזית המלין המפואר ל׳ א. פיאנקל ונעתק ללשון עני מאת יעקב שישעי מורת נניח הספר לילדי •שויין בעיי שיייפטאיע על נהי וואאג. ההעתקה הזאת •שרה בעיני מאד, יען מליציתיה זכות ונעימות, על א־נ׳ צחות הלשין" הטנעו ורוח ששת ביבלית מרחפת עליה; ואס גם כה וכה מצאת• איזה שניאות כמו צד ח' ושלום פרוש בחון יכילו תחת "על" יען השרש פרש לא ינחר בשום מקום עם נ'. צד ׳"א ממלאת חסת ממלאת י"ב לתודה אליו נקשרים הוא גערמאניזמוש שם פחוד יפחדו תחת פחי יפחדו (יאת הה ל׳ ם ׳“ד ה' נ״ג ו׳) ל״ב העוד האין, תאם תחת העוד, האין, האם בלי חטף. כאשר נירש תמיד נבוא ה״א השאלה לפני אות גרונית ורבים ממליצ׳ העניים לא ישגיחו על הכלל הגדול הזה. צד ל״ג צבאות פרועים תחת צבאות, יען כ• הוא נסמן אל המלה שלאחריו. ל״ח נטיעיכם תחת נטעיכם •קניכם תחת •קניכם "וכדומה הלא בזת לא •נרע עין שפרו במאומה, באשי יתרון שפר וקשי בכל הוא עליו •שים המנקר הנאמן את עינו ילפיהו ׳גזר אמר תעוב הוא אם לא. ומי יחן ותמלין הנכבד הזה יוסיף לשמחנו נם נימים הנאים בשיריו העברים, אשר •קריש ויחמיים הס ומעדנים לנפש הקירא יתנו ובטרם אחתום אגרתי זאת אגלה עוד את אזנן, ב• על• המגיד •שלחו אל יד• זה זמן לא כביר חנם אין כסף מאת ובי התורני החזן המפאר מהו' פנחס האשע נק״ק אסטראיוא (יי •איין ימיו ושנותיו בנעימים) ואשמח מאוד בקרוא אותם, יען כי נמצאו נהם יבריש עונים ומושבליס מאנשים חכמים נבונים וידועים המדוים עונג את נפש• תנכספה לחכמה ובה תמצא נוחם מינונה ועצנונה: אולם גס במכתב עתי "המנשר" היוצא לאיי ע"׳ החכם ינ״א בהן צדק נלנוב יש ויש כמה ענינים היאוים לשיח לב אליהם ורבים הם החכמים, אשר יפיקו נו דברי תבונת ודעת ובתיכם גם ידיד לבי הרב תחכם החוקר הנודע לתהלה נשער בת רבים מתר״מ דושאק יצ״ו. ע״י מכתבי עתים כאלת יפוצו נכי ספק מעינוח המדע נקרב אחינו ויושג נהם הספן היקר. אשר הוא להגדיל חורה י) ברשות לנשמת •ו״הג מרי שלמת בן ננירול הנספח אל ספר קיקיון יונה הנ״ל מצאתי חרוז אחד שתום וחתום והוא: "בקראי ענני יום רחשי על כ׳ תקוב" מה זה הוראת המלות "כ• תקוב"? ותנה החכם י״ש ז קש ׳פרשן ,כי תקלל" ואני אויה ולא אנוש, כ׳ לא זכיתי להבין זה הפירוש אולם יתכן, כ־ נפלה טעות נזה תחרוז והקריאה הנבונה אולי "כי ׳קוב" מלשין פ׳ י' יקננו (ישעי' ש״ב נ׳) שנאורו דבור ואמירה מפורשת (עיין רד״ק) וא״כ בונת החרוז בקראי ענני יום ס• יפרש ויבאר רחשי על (מלשון •שונו לא על הושע ז' ט״ז שהוא תאר לאל עליון) אשר בקרני יהמו.