Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 26

26 כ״ז הואח במו הדרים לשבח זנול להרג מהר״א הורווין נאור מאמר חז״ל קנהדרין ל״ע ע״א להמשניל יעל,ב צבי הלו׳, והעלה נענין חשלס "הי‘ עם פיסיות" לל״י מ״מון : אולם ניוחל השחעשעחי בל,לאי מבחב "אוח נריח“ להסבם הנכבד רייסמאן, נו ישכיל לבאר איזה לשונוח בחלבים משלי קשוח ההבנה וילאה לנכון נמה שינויי הנקחאות שהיו לפני המחלגם השפר הלז1), ומד• דברי בחלבים מפלי אעירן על דבל •קל שמצאחי נו והוא שלשה כ״י ה' שחלגס עב גבל מכימא מן עשינא וגברא דידיעחא מן הוא דזריז נסיליה ״הנה הי' הנוקחא לפניו’ בנר חכם מ ע I ואים דעח מ א מ ן כח והוא נאמח נבון מאד. ואוסיפה לן עוד שני חל,וניס נזה הקפל. אשר עלו בלבי באלה הימים אולי ייענו בעיניך גם הם, הא' בשלשה ע׳ ל״ה: כי מוצאי מצאי (כן הוא הכחיב) חיים ויפק רצון מד׳ לדעח• נעחקה בעעוח בלולה השלישיח מזה הכחול היו״ד לסופה והראוי ״•מצא״ ונמלח ״ויפק י הנקוד הנכון ויפק, כי בונת המאמר על העהיד ולא על הענל הב': לב נבון •נקש דעח ופני (כן הוא הכחיב) כסילים ירעה אולי! (ע״ו י״ד) לדעתי הקריאה הנכונה "ופנים" והוא נרקז עם מלח "לב" כאלו כחוב "לב נבון ולב 3 ר כסילים.* ולא אכחד ממך ידידי, כי זה חמש שנים בחב לי חנם מפואר, אשר פני שנים מאור החכמה לו למנה איזה חקוניס בספל חהלים, אשר אשים פה לפניך כבחבם ובלשונם ועליך לקרבם או ללחקס: מזמור נ״ח האמנם אלם צדק חדנלון נראה שצ״ל ״אלים* כמו אלקים, וחיבול מוסב אל השופעים לאמור: האמנם אלים! צדק חדנרון V משלים חשפעו וני' לא! אן> בלב וכילי שם פסיק ד׳ זולו רשעים, נראה "שצ״ל נזולו׳ שם כ' ימאסו צ״ל לדעחי ימסו שם ״ידרוך חציו כמו* צ״ל ״נמו״ ונלאה ב׳׳כ שהמלוח: במי שבלול חמס •הלין צ״ל מיד אחלי המניח ״•יזהלכי למי" מזמור ע״ג א' : אן עוב לישראל, אין נבל המזמור זכר •שלאל , וכל המזמור איננו מדבר כלל מעניני האומה. ב״א מעניני היחידים ענין צדיק ולע לי וישע יעיב לי, ונם לפי מה שבחוב "ישראל" צריכים אנו לומר שמלח אלהים מוסב על שלפניו ועל שלאחריו, "אן עוב לישראל אלהים, אלהיס לנרי לבב." לכן נראה שצ״ל "אן עוב לישראל (אן סוב) אלקיס לנרי לבב" והצלעוח מקנילוח א״כ. סם ד' כי אין מרצגיח למוחם, נראה שצ״ל ני אין חרצנוח ל מ ו, חס ובריא אולם . שם ס' ימיר,ו וידברו נרע צ״ל יעמיקו ומקביל לעמח ממרום *.) אן הראיוח שהניא החכם הנ״ל על היוח המחרנם ספר משלי נוצרי, אינן נראוח בעיני נבונוח בל כן, כי הדעה להרחיק העושר בשביל קנין הדברים האמחייס, אשר ינחילו נעליהם אוצר שמים לא נדח הנוצריה דוקא יסודה עד שנאמר, כי עליה •רמוז המחרגס נחרגמו "נניונחן פרק מניה" (משל• כ״ג ד') כי נאמח דעה כיוצא בה גס בלב השלם ר' •וחנן הנחה שרש, ני כן נמצא ויקרא רנה פרשה ל' שמכר כמעע כל נכסיו בגלל למזכי באורייחא, עד שבני דורו קראו עליו במוחו: אם •מן איש אח כל הון ניחו באהבה שאהב רני •וחנן אח שחורה וכולו (עיי״ש) הכי נאמר, כי ממיסי אמונחס למי לעשוח כן?? והנה במו שיר' יוחנן ודאי לא זכר בעשותו מעשהו את הלקח, אשר נחן ישו לחלמידיו, כן יתכן, כי כונת המתרגם ספר מפלי לא הימה נתרגמו הפקוק שלפנינו להביא נזה סעי וסיוע לדברי הנוצרי, רק שחשב בתומו היות כן נאמה פשועו של מקרא, והמ״ם של ״מבינתך״ העמוד במקום בי״ח, כמו שמצינו הרנה פעמים שאותיות נ"מ יוחלפו w נזה, הגס שבמקום "תיגע" בלי ספק הי' הנוקחא לפניו "חגש" על בל פנים אין מתרגום זה הכתוב ראי' שהמתרגם הי' נוצרי. ואס •אמר רייפמאן, כי רבו במו רבו פקוקים, אשר לא נתרגמו נו לפי הנוסח האמחי כי אם לפי ההעתקה המיוחסת לשבעים זקנים הנה לא יוכיח נזה רק שהמתרגם לא הנין שפח קדש ולא שלא הי׳ •הוד•? כי כן נמצא סילון הנקרא מבעל מאור עיניס ידידי׳ האלבסניר■ ידנו ספר• חנ״ך רק מתרגום השבעים (כאשר ידבר נכבדות על זה בספר הנזכר חלק אמרי נינה פיק הי) ושפחנו העברי' נכרי' נחשבה לו ולא הי' לו בה ידיעה כלל, ועם כל זה הי' יהודי? ומי יכחיש זאתV אולם הראי' שהניא החי רייפמאן לדעתו מן הפקוק כן דעה חכמה לנפשן וכולו (ב״ד י״ד) שתרגם "אץ משכחת קדמיתא אחייא אחריחא דענא מינה" היא יותר חזקה ונאמנה מן הראשונות והחוב מוטל על חכמי לב לישב התרגום הפרע׳ הזה בישוב נכון ולהראות עד מקום שידם מגעת, כי גס המתרגם ספר משלי אחינו בשרנו הוא ולא להרחיקו מעל גבול ישראל!