Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 19

19 ניחו של אדם מזומן לחנמים לניח ומדם, באדם• שאומר לחנרו שמור ל• נניח פלוני. והוי מתאבק נעפר רגליהם כיצד נזמן שחלמיד חכם נכ5ש לעיר אל סאמר איני צריך לי, אלא לך אצלו ושב לפניו < ואל השב לפניו לא על הכםא ולא על המעה ולא על הקפסל, אלא על הקרקע, שהחעפר נעפר רגליו, שמחוך בן ח!בה, כדאי נפ״ק דשנהדרץ ישמעו! התימני ד; לפניהם בקרקע, ויש חימא , דאמרינן במגלה מנץ לרב שלא ישב על גני מיניה יישנה לתלמידיו על גני קרקע, שנאמר ואהה פה עמו־׳ עמדי, ונננא מציעא פרק השובר אח הפועלים ,מימיהם אנו שוחץ ועל גני קרקע הם ׳ושנץ, ויש לימי הא למיגרק כמשה, הא לעיוני כשמעון (ס״א ל״ג מ! כדאי). והוי שוחה נצמא אח דבריהם , נרצו! ובנפש חפצה. כמים קרים על נפש עייפה, ששותה לתאבון, ומהקנלץ ברצי! על לנו. פתוח לרווחה, מפורש ננר״חא שיהא ניתך פתוח לעוניים ולפנים ומרויח לתם ומספיק ברוחב ידים, כדרך שהיה ביתו של איוב עתוח לצפון ולדרום למזרח ולמערב, ולמה עשת איוב ארבעה פתחים לביתו כדי שלא יהו עניים מצעערים פד שיקיפו את כל הבית, אלא כל הנא יכנס בדרכו ויצא נפתח השני, שלא יראוהו העומדים דרך כניסתו ויתבייש מה! (ס״א ק פירש יבינו משה). ויהיו עניים בני ביתך אל חרבה עבדים ושפחות לשרתך, אנא הבא עניים במקומם להיות בני ביתך, ויעבדוך ותקבל שבר עליהם, כדרך שעשה רבא, כדמפורש נהזהב, ובברייתא מפורש לא בני ביתך ממש, אלא שיתו עניים משיחין מה שאוכלי! ישותי! על שלחנך ובו'. ואל הרנה שיחה, דברים נעלים (ס״א ל״ג ה״ח). באשתו אמרו, רננו הקדום כשסידר המשנה פירש פן. ק״ו באשת חברו, משני טענת הבריות ולזות שפתים (ס״א ל״ג נ״ת) . באשתו נדה לא גיסינן, ,שאך באשתו עתירה אמרו , משני נעול חורה . מיק אמרו חכמים, מחוך^דבר זה למדו הנאים אחריו והוסיפו על דבריו, ופירשו שלפיכך לא ירבה אדם שיחת עם האשה שכל זמן וכוי. גורס רעה לעצמו, מפרש בברייתא, כיצד, בזמן שאדם הולך לבית המדרש א לבית הכנסת, ולא היו נוהגי! נו כבוד, או שערער עם חברו, אס ילך ייספר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבר״ , כך וכן אמרו אלי וכך וכך אמרה׳ לו, נמצא מנזה את עצמם ומנזת את אברו, שכיון שסח לה כל אות! הדברים אך היא מנזה אותו נלבה. ונועל מדברי חורה, שמתעסק נדברים נעלים, עומד עמה ומשחק עמה, יסיפו יורד לגהינס, ששחוק וקלות ראם מרגילין הס" האדם לערות, ופעמים שאין אשתו מ נלת הימני, ייצרו תוקפו, והולך לו לאשת אחרת ונכשל בת. יהושע וכי': וניתאי וכוי: (ס״א הארנל׳, מעיר ארבל). קבלו מתם, מיוסך בן ׳ועזר ומיוסך בן יוחנן, יכן כלם קבלו זה מזה. עשה לך רב, מפורש בברייתא, כיצד, שיעשה אדם אח דנו קנעי, שילמד ממנו מקרא ומשנה הלכות ואגדות, נועם שהניח לו במקרא סופו לומר לי במשנה, ושהניח לו במשנת סופו לומר לו בתלמוד, ושהניח לו בתלמוד סופו •אמע לו במדרש, ושהניח לו במדרש סופי יאמר לו בהלכות, ישהניח לו בהלכות סופו יאמר לי באגדות, נמצא אוחו אדם •וצא מלפניו מלא כל עוב וברכה. דבר אחי עשה לן רב, שלא תהא תוקע עצמך לדבר הלכה, דכחיג ושונא תוקעים בוטח, השונע אח מ׳ שתוקע עצמי (ס״א לדבר הלכה) ואינו נוהג במותו, היא יעמוד לבטח . ומהו תוקע, דאחא ’’נא ק מיה ונמר הלכתא ומדמי מלתא למלחא, ואית ליה רנא במחא ולא אזיל למינמר מיניה, דביון דלא אמרוהו חכמים בפירוש, צריך הוא לילך לפני רבו וללמוד. וקנה לך חבר, יכתיב חרב אל הבדים ונואלו, חרב על תלמידי חכמים שיושבי! בי ננד יעיסקין בהורה, ולא עוד אלא שמטפשין, יכתיב ונואלו, וכתיב נואלו פרי צע! יעיד נאמר טונים השנים מן האחי. (ס״א ועני! אחר) מפורש בברייתא שנים שיושבי! יעיסקץ בתורה, טעה אחד מהם הלכה או פסוק (!}“א נפסוק או בהלכת), או שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור , וחברו מחזירו, יש להם שכר טוב בעמלם. והוי דן את כל האדם לכך זבות, אס עשה אדם דבר שיש להכריע עליו לזכות ולחיבה, תכריעהו לכך זכות, באותה ששנינו נמס שנת פרק מפני(, מעשה נאים אחר שהשכיר עצמו בגליל העליון, ונר׳ יהושע שסיפר עם מטרוניתא בחיר (ס״א ניחוד)ו