Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 20

- 20 וכשיצא הלך ושבל,' והכליעוהו תלמידו לכן> זכוה, שמפה׳ שנחזה צינולא (ס*א לוק) מפיה עליו חוזקק לענילה, וכן נאוה ו חשיד שפדה לינה אחה והשכינה למלגלותיו (ס״א ונפהשכים ענל והכליעוהו לכן> זכוה לומל שמעולח הדלך לאה קלי וכשהשכינה למלגלוחיו) מפני החלמידים (ס״א ל״ג נ״ת) שלא (ס״א לא) היה נקי נהה (ק״א מוסיןז : כמו שאמי שם אמלו שמא יש ניננו חלמיד שאיכו נקי ללנינו. הלסק משכן לע,, מפולש ננלייחא אחד שכינו שנניח ואחד שנשדה , שאין הנגעים גאים אלא מחמה נ־חיו של לשע, עוונותיו של לשע גלמו לקהול כוחלו של צדיק, כיצד, נלאה נגע נכוחל שנין לשע לצדיק, קוחלין כותלו של צדיק. א״ל ישמעאל ננו של ל׳ יוחנן נן נלוקא אוי לדשא ואוי לשכנו, עונותיו של לשע גלמו לקתול כשלו של צדיק. ו5 הימה, מדהניא נתולה נהנים ונהה׳ נגע צלעה, נפולה היא לכס שהנגעים נאים עליהם, לפי שהאמוליים הטמינו מעמוניוה של זהנ , כפילוש לש", נוזאח תהיה, ולי נלאה דנשולה היה להם לצדיקים כשמוצאין מעמוניוה , ולכך נא צלעה ננהיהם, אנל ,-רשנא צלעה ואינן מוצאים שום מעמון, נידו ע שהוא לשע, וגלם לשתול כתלו של צדים' (ק״א ל״ג מן ויש תימת). ואני אומל (ש״א ל“ג אלא: דנל אחל) הלחק משכן לע, מי שהוא לע לשמים ולע לנליות כמו שפילשו חכמים אוי ללש ע לע, כגון שאוהו אדם למאי גנג וגזלן, ואמלו חכמים שלא יהא אדם נמשך אצלו, שלא ילמד ממעשיו, מפני שהן דנלים שהנפש מתאוה להם ומחמדחן, וכל שכן שלא יתחנל עמו, ואפילו לאדם שאינו אלא לשע, שהוא לע לשמים ואינו דע לנליוה, בגון מי שהוא עונד ע״ז, או אוכלי כנלות וטלפות, ואין צליך לומל שלא יהא נמשך אצלו, אלא אפילו שום עסק ושותפות בעלמא לא יהא לו אצלו, ואפילו לאקלא׳ נעלמא. שכן מצינו ניהושפט מלך יהודה שנתחנל לאחאב לילך לדמות גלעד, והיה עליו קצן) מלפני הקנ״ה, שני ויאמל בה אמד ה' הללשע לעזול ולשונאי ה' תאהב וגו׳ . ואל תתיאש מן הפולענות, אל תהי מיואש, אשאולין בלעז (asseurö) assi'ire) (ק״א אקגודל בלעז) (assegurare, assicurare) , כך נחבל במשנת לי אפלים (ס״א כך נקוד נמדלש ל' אפלים), כלומד אס לאיה פולענות ממשמשת לנא (ס״א ונאה) התקן עצמך לעמוד נפלן קודם שתתחזק לבא (ס״א שיתחזק הדבל). וסמך אל חתיאש לאל תתחבל, שאס תתחבל לאדם לשע תדאג מן הפולענות, תלאה ותחשוב איך ינצל ממנו, שבודאי •נא (ס״א שאם נחחנד אדם לדשע יתקין עצמו לפולענות, וידאה היאך •נצל ממנו, שננלול יבא). וננלייתא שנינו אל תתיאש מן הפולענות, שני שיהא אדם מהפחד נכל יום (ס״א ואומד שמא היום יבא עלי הפולענות, שמא לממל, כדלך שהיה איוב מהפחד נכל יום) שני כ• פחד פחדתי ויאחינ•, שמחוך כך לנו שלם■ עם הקנ״ה נכל שעה, כמו שמצינו ביעקב שאע״פ שהבטיחו הקנ״ה, היה דואג שמא קלקל אחר כך ולא הבטיחו הקנ״ה אלא על מנת שלא יקליןל. ד״א אל תחיאש מן הפולענות כיצד, בזמן שאדם לואה את ביתו מצליח, אל יאמל בשביל זכותי הקנ׳ה נותן לי פדנסחי בעילם חזה והקל! קיימת לי לע״הב, אלא •אמל אוי לי (ס״א לו) (שלא ס״א שמא לא) נמצא לי בפני הקנ״ה (ס״א נידו לשני המקום) אלא זכות אחת והוא נותן לי (ס״א לו) מאכל ומשתה נע״הז כדי שיאבד שכד• (ס״א זכלי) לע״הג. (ההמשך נמחנלת הנאת.) Mittheilungen von Prof. S. Pinsker. Aus dem Divan des Karäers Moses Darai. (Fortsetzung.*) כרך ב‘ שיר קל״ט 711Y בא ממעונים _ ולקה בעצמה ואודם בת חמודה מבנים יזקרה היא קפדנים. פוטון בת *) עיין כוכבי יצחק כלך כ״ו צד 22 ונלך כ״ז צד 24. וצליך לתקן שם אלו