Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 16

16 אמל לב עמים שהשיג מר רב נטרונא׳ גאון. ואמריג( נמי נהקולא אה המגלה למפרע (מגלה ׳"ע נ') ואמל ל' ס״א בל אנא אמל לי •וחנן מאי הכאיב ועליהם ככל ההבלים מלמה שהראה לו הקנ״ה למשה בקיני דקדוקי הורה ודקדוק• קושיים . ומקרה ליהושע, דכהיב ויען יהושע בן נון משרה משה, ואומר ומשלחו יהושע נ1 נון נער וגו'. ויהושע לזקנים, ועל •ה׳ יהושע נמקרה לזקנים (ס״א ל״ג ה' סבוה) הס שושטים שעמיו לישראל עי שמלך שאול, וקורא אוחס זקנים, שכן הרך למנוח הס זקני העם ושוטריו. ומצינו שיהושע מקלה (ק״א ויהושע הוא מקל לזקנים שהיו בימיו זקנים על הצבור כהכחיב אשל יהעח ס '''''”‘לזקנים שהיו רוייס ושוטרים אח ישראל שהיו רוהיס ושוטרים על ישראל עמו) כדכחיב ויענהו העם אח ה' כל ימי יהושע ובל ימי הזקנים אשר האריכו •מים אחלי יהושע. ואוחס זקנים מקרוה לשופטים שאחריהם שהיו זקנים (ק״א ל״ג נ' חנוח) וכל אחה מהזקנים והשופטים (ק״א וכל שופט ושופע) מקר לחברו. והא לן סיר השופעים עחניאל, אהוי, שמגר , ברק , גהעון, אנימלן תונע, יאיר, הגלעד׳, פנחס, ׳פחח, אנצן, זה נעז (ק״א ל״ג ג' חנוח), אלון ענדון, מנוח , שמשון. וזקנים לנביאים, ונביאים החקבלו זה מזה, וזה קירן של נביאים, על•, שמואל (ק״א מןקין>: נח;), גד, שמעיה, עיוא אסיה השילוד, אליהו, אלישע, מיכיהו, עובדיה, ז יונה , מיכה המורשה׳ (ס״א מן מרשה) , ישעיה , יואל, נחום , חבקוק, צפניה, ילודה, יחזקאל, חולדה , חגי, זכריה . ומלאכי. ונביאים מסרוה לאנשי כנקח הגדולה , ואל, . הס עזריה_(קי׳א עזרא) הוא עזרא פעלה מנבל וגלותו עמו, זרוננל, •שוע, נחמיה קו■ I מרדכי בלשון, בכל לשון היה יודע, כדאיחא במגלה, שמיושב׳ לשכת הגזיה היה, ואיה יאמר• דהוה כ״ ל לישנ־ ודריש להו, כדאי' במנחות פרק ר' ישמעאל (ק״ד ני) זימנא היא לא הוו ידעי היכא עומר לאחו״, אברח, אחא ההוא מרשא, אומיב קידא ידיה אאיגלא, וחדא אצליפא ן אמר להו מרדכי מי איכא דובתא דשמיה גגות צליפין, בדוק ואשכח (ק״א ל״ג נ״א חבות). ובאבות יל' נתן (ס״א ל״ג, וגייס ובברייתא) כך שנינו, משה קבל חורה מסיני, של ויתנם ה' אל•, ואומר זכלו חורת משה ענד׳, יהושע קבלה ממשה, של ונתח מחויך יל עליו, זקנים קבלו מיהושע שני ויעבדו העם את א׳ בל ימי יהושע וכל ימי הזקנים וגו' שופטים קבלו מזקנים, שנ ויהי בימי שפוט השוכעים, ונביאים קבלו משופעים, של וישלח ה' אליכם ניד ענייו הנביאים יום השכם ושלוח ולא שמעתם . (ס״א חגי זכיית ומלאכי קבלו מהנביאים), ואנשי בנסח הגדולה קבלו מנביאים האחרונים, הן חגי (ס״א קבלו מחגי) זכריה, ומלאכי. וברייתא זו קורי; אותה אבות יל' נתן, ולא ידעתי על מה, אם מפני שהוזכר נתחלה, הרי ר' •וסי הגלילי הוזכר שם ראשון, שני לו ר' נתן, וכן מחסלת, משה נמקים בענן, בריש יומא מ״ת׳ לה (ק״א ל״ג ט׳ תנוח). . ,ויש לומר שר' נתן סידרה , ובך מקורת בידם , כמו משנת (ס״א במו שסידרו) ר' סריא יי' *■'יייור' הושע־א, ומשנת נר קפרא (ק״א ונר קפרא) בפ״ב דע״ז (ס״א ל״ג), וישמואל (ס״א ושמואל) ולוי, ובן תני לוי נמחניתין נפרקא קמא היבמות (ס״א ל״ג ז' תנוח), וזו היא משנת ל׳ נתן האמורה במדרש קהלת ומדרש פסיקתא רבתי (ק״א ובמדרש איבה בפסיקתא לבתי). מקלות לאנשי כנסת הגדולה, לכך נקיא שמם כנקת הגדולה, לפי שהיו כנקייא גדולה וחשובה וקדושה לפני המקום, שהן גדלוהו להקב״ה והחזירו עטרה ליושנה , כדאי במקנה יומא נפרק נא לו (דן׳ ס“ט נ') משת אמר האל הגדול הגבול והנורא , נא ירמיה ואמר האל הגדול והנורא (ס״א ולא אמר גבול), אמי גויס מלקי’! בהיכלו ואיה גבולותיו, נא דניאל ואמי האל הגדול (ק״א האל הגדול הגבול, ולא אמר והנורא), אמר גויס משתעבדים בבניו ואיה נוראות־ו (אישון , ע״ן ירמיה ל״ב ׳"ח ודניאל ע' י‘) נחו אנשי כנ״הג והחזירו עטרה ליושנה ואמרו האל הגדול הגבול והנורא, אמרו הן . , הן גבורותיו, שנעשה אלן אסים לרשעים , הן תן נוראותיו, שאלמלא ניראוחיו היאך |צ.י(3יאימה יחידה מתקיימת (ק״א_ הן הן נוראותיו, שאומה יחידה בזו יבולה לעמוד) נין ■ \ ר" ■האומות . ובאגדה נותן מוראות (אולי צ״ל נוראות) המקרא למוראח מקדם (ס״א נותן מורא למקדש) על שם שני ומקדם׳ תיראו, ואיזהו מורא מקדם, לא יכנס אים להל הבית נפלקא קמא היבמות (דן, ו' נ', ונק״א ל״ג ׳"א תנות) . ואומר נורא אלהים ממקדשך, אלמא ימולא במקדם (ק״א ל״ג ג‘ תנות), וזהו שאמר גויס (ק״א ואין זה מורא שגויס) מלקיין בהיכלו איה מראותיו (ק״א ל״ג נ״ת) .