Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 15

15 הראשונים דור אסר דור. היאך קנלי חורה זה מ!ה. ונהגו העם לסנותה נניח הכנסת 5<ד\' (ס״א נימוח הקיץ) ני[ מנחה למערינ נשנח לפי שעמי האין (ס״א לפי שהימים ארוכים ועמי האין הנעלים ממלאכחן) נאספים (ס״א שם שנאו) לקריאח ההורה ומשמיעים אותם מדות תרומיות השנויות נמסכחא זו פרק ליום (ס״א לשנס). כלפי שאמרו חכמים נהמניח את הכד (נ״ק דן1 ל') הי ניהו חסיד מאן דמקייס מלי דאנוח . והם הנהיגו להתחיל נה כל ישראל יש להם סלק לעה״ג שהתחלה יפה היא וכד• להמשיך לנ עמי הארך , שלא יחיאשו מן התשונה ומן הגאולה , לומר שאנדה תקוחם מחמת קצת ענרוח שנידס; אנל אין ננא זו ממקכחא ז!, והחלת פרק היא נמסכת סנהדרין. וכמו כן הנהיגו לסייס נכל פרק ופרק ר' סנניא נן עקשיא , ואם אותה נ נא אינה ממקכתא יי, אלא קון> פרק היא נמסכת מכות פרק אלו הן הלוקין, ולפי שיש נח סיום נאה נהגו העם לאומרה נקון> כל סרק ופרק . משה קנל הורה מסיני , כל הח)רנ כלת שנכתנ ושנע״ס, כאותה שפירשו חכמים יזי^ה■ נמאימתי קורץ (נרכות ה‘) אמר ר, לו■ נר חמא אמרר‘שמעון נן לקיש מאי דכתיג עלה אל• ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות תאנן והתורה והמצות אשר כתנת׳ להורותם, לוחות כמשמעו, תורה זו משנה, מצוה אלו מצ«ז ותקים, אשד כחנחי אלו נניאים וכתונים , להורותם זה תלמוד, מלמד שכלם ’ותנו למשה נס־נ• . ועוד מצינו נפקיקתא V' J ושאר אגדות שכשפחח לו הקנ״ה למשה נמק' סרח אמר לו אליעזר נני כך הוא אומר יהושע נני כך הוא אומר וזהו שאמר הכתוג דנרי חכמים כדרנונות וגו, נחנו מרועה אחד, ודרשינן נהכל חיינין נראיה (חגיגה ג') אע״ס שהללו מעמאין והללו מעהרי; הללו איסרין והללו מחירין, כלם נתנו מרועה אחד, רועה אחד אמרן, ואלו ואלו דנרי אלה־ם.חייס (ק״א ולפיכך לא ניחנה תורה חתוכה, שאילו כך לא היה רשות למודה שיורה (מסכת סופרים פרק י״ו הלכה ה'). ותורה שנע״ס היא קמנעירין של הקנ״ה, כמו שפירשו רנוחינו נאגדה, והוא שאמר הכתוג אכתנ לו רוני חייתי כמו זר נחשנו . שאין לך דנר הכתונת ננניאיס ונכתוניס שצריכת תלמוד שלא נאמרה למשה נסיני אנל לא ניחנת ליכחנ על ידו עד שנאו סופרים שנכל דור ודור וכחנום על סי רוח הקדש, כמו שנגזור עליהם מששת ימי נראשיח כמו שג' זה ספר חולדות אדם נלפני אידיהן (ע״ז דף הי) והוא שאנו אומרים נתלמוד נכמה דניים נקנהדרין פרק כהן גדול (דף כ“נ ני) וניומא (ע״א ני) גמרא גמירי לה ואחא יחזקאל ואסמכה אקרא . ולכך אני אומר שנקראו נניאיס וכתוניס דנרי קנלה, שהיו מקונלין ונאים מימות משה , ומכל מקום אינם שוים לחמשת ספרים שכולן מצות וחקים . ולא אנו נלנד נאמרו נקיני 1 אלא אף התרגום ופיסוק׳ המקראות והעעמיס נאמרו למשה נסיני נעל פה^ כאותה ששנינו נאין נץ חמודי (נדרים ל״ז ני) אמר ר׳ יצחק מקרא סופרים ועטור קופרים וקרץ ולא כתנין ו־ י וכתנין ולא קריין הלכה למשה מסיני ואמר רג חננאל אמר רנ מאי דכתינ ויקראו נספר נחורת האלהיס מפורש ושום שכל וינינו נמקרא, ומסיק זה פיסוק טעמים. וזהו ספיקהו של איסי נן יהודה שהיה אומר (יומא נ"נ) חמשה מקראות שאין להם תכרע מן התורה. , וכההיא דהכל חיינין נראית (חגיגה ו' ני) תיכי קאמר ויעלו עולות כנשים וכו נפקא ץנ| מינה לפיסוק׳ טעמים . שטעמי הנגינות (ס״א הניגונים) תם שנאמרו למשה , מי תולש ומי זוקף ומי יושנ ומי עומד ומי העולה ומי היורד ומי המונח, אנל סימני הנגינות סופרים הוא שתקנום, ולפיכך אין ניקוי עניני (ס״א ענרייא) דומה לניקוד שלנו, ולא שניהם דומים לניקוד ארך ישראל (א) ומשני שתיו הטעמים והננינות משתכחים הוא שחקנום, יסמכו על מה שאמר תכתונ עת לעשוח לה' הפרו תורתך. ולפיכך לא ניחן ס״ס לינקד שאע״ס שניתנו פקוקי העממים ונגינות הקרייה מקיני במסירת יכתיג ושום שכל, על פה נאמרו ולא בסימני נקידה נספר . ועוד מצינו נמק' מגלה (דף גי) שהתרגום ניתן נקיני, אלא ששכחוהו וחזרו ויקדוהו, ולפיכך זכה תרגום שאמרו חכמים שצריך אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, מה שאין כן בכל לשון. וכן וכנר דנרתי על הפירוש הזה נכים חמי רניעי עמוד ר״א, ושם העתקתי דף אחד לדוגמא, וכאן נחלופי הנסחאות הנמצאים נדף ההוא קצרתי לפעמים וסמכתי על מה שכנר כתנת׳ נכ״ח הנ״ל. א) אמר שד״ל כנר נתגלה עחת מקרוב ניקוד משונה מאשר אתנו, וכנר דנרתי עליו נספר הליכות קדם (אמסטרדם , התר״ז) מן עמוד כ" ג עי ל' ומן ל״ז עד ל״ט.