Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 12

12 שהוציא את המשיג שהוא השכל האנושי מן הכת אל הפועל כבי חייג התיוג ~י' ■!׳ המופתי היות ממוציא ממין המוצא נהנית ודין זה יתחייב לדון על השכל י < \< - הפועל כשיחקוי גם הוא על מושגו שהוא תנת מציאותו חת לא ישתלשל ל> י עד לאין תכלית לפיכך יתחייב מציאות סבם ראשונה אל הכל והיותי בלתי גוף ולא כח בגון> ושהוא אחד אחדות אמתית ואינו נכלל תמת שום מין ולא תחת שום תיג אלא נבדל בתכלית ההבדל והוא בורא הכל ית׳ ויתיומם ויתנשא על הכל וכל אלו הענינים כבי בא המופת הנחתן על כל אחד ואחד מהן במקומותיו ועכשיו נשאר לנו לחפש באיזה ענין יגיע זה השכל האנושי אל היציאה מן הכח אל הפועל לפי שבשביל זה המשכנו המאמרים זה אחר זה בזה הפרק ואומי שאיפשיות הגעתו למעלה זו היא בידיעתו עצמו על פי הקדר הנקדם בזה הפרק וידיעת שנותיו הקרונות והרחוקות ר״ל שבות הטבעיים שתחתיו ושבות השכלים שעליו עד שיגיע לקיום שבה ראשונה על דרך הקיום תמופתיי כי מי שאינו יודע מה שלמשה ממנו ושנותיו שלמעלה ממנו כל אחד כפי שלמותיו וכפי השגתו אינו שכל בפועל לפי שיתחייב למציאות השכל השלם הנבדל היותו בכל והכל גו לפיכך אין דרך לשכל האנושי להיות שכל שלם בפועל כי אם בידיעתו צורת העולם בכללו וחלקיו על פי השיעור המיוחד להשגתו ויהיה בו אז הכל והכל בו וביאור זה כשתהיה ידיעתו מהשפעת בכל חלקי המציאות היי נמצא הוא בכולן וכשתהיינה גס כן הצורות הטבעיות והשכליות פשוטות וחקיקות בדעתו על דיך האיות נמצא אז מזה הצד כלם נו ותשלם הכולל אותם בשכלו המצוי בפעל מן האיפשר הוא שיתחדש על ידו שוס חידוש לשעתו גשום חלק מחלקי המציאות ב ח פ ן הבורא יהי על ידי נש ואולי יזדמן שום טבע בקצת העתים וענין זה היא שוד מופלא אינו ראוי לגלותו כי אם ברמז כזה ואל היחיד השלם בשלמות השכל" ובמעלות המדות. פרק ה' מפתח לידיעת שיד צורת המציאות על דרך תאמת ואומר כי לא ימלטו המצואיס מהיותם מחויבים מהשגה הראשונה או שיהיו נבראים בחפץ ואם נשכים שהם נמצאים על דיך החיוב כסברת נעל דינינו אם כן אי אפשר שלא ידמה העלול לעלתו שתתחייב ממנת נשום צד מהצד ובנר נא המופת האמתי שאין שום דמיון ולא שום ערך בין הבורא יתעלה ובין שום מצוי זולתו וכן אלו ימשכו המצואים מן השגה הראשונה על דיך החיוב לא יחויב להם קץ ותכלית לתמנע היות כח האל ית׳ מגיע לתכלית אם כן בהתקיים עניין זה לא נשאר מדרך העיון אלא שיהיו כלן נביאין בחפץ פשוט כולל כמו שחייב העיון המופתי ר״ל מניעות יגוי החפצים בחוקו ית׳ כיון שאין מפצו ית׳ דבר חון מעצמו ומלת בראשית מעידה על חפץ פשוט כולל בלבד ושאר החפצים הנכללים בו מתוארים במאמרים והבן זה. ונצטרך עכשיו לעיין ב ח פן אם הוא קדמון או חדש שכיון שאין החפן דבר מון מעצמו ית׳ אס תאמר שהוא מחודש נמצאת מחייב חדיש הקדמון ואם תאמר שהחפן קדמון נמצאת מחייב קדמות המחודש אמנם כנר הכריחתנו חקירת העיון לחתוך הדין על קדמות החפן ביון שאינו דבר חון מעצמו ית׳ אבל אמונת החדיש מחייבת הגלות המפן בשעה שנגלה על פי גזירת החכמה האלהית המחייבת האפק קודם מציאת העולם ולפי שאין לחפן מעורר ולא מודיע חון מעצמו לא יצוייר יציאה מן הכח אל הפועל. העולה בידנו מזה העיון הוא