Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 11

11 המניע הראשון הוא עושה תמיד בלי הפסק שאם יסתלק המניע מלהניע אפיי רגע אחד קען תתבעל מציאות העולם העבעי בכלליו וחלקיו והמניע הראשון הוא הבורא ית׳ אס בחפץ פשוע כשי ידיעתנו ואמונתינו או באמצעות שכלים נפרדים כמו ששידר ארישנווע׳ והנמשכים אמר דעתו לפיכך אמר הנביא ע״ה עושה ולא אמר עשיתי ולא אעשה וכמאמר ישעיהו ע״ה השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כמו שביארתי בחיבורי הקודם תת הנביא ע״ה ר״ל ישעיהו ע״ה כלל העבר וההוה והעתיד בפסוק אחד והוא אמרו אן! ידי יסדה ארן וימיני נופחה שמיס הודאת לשעבר קורא אני עליהם תיראה להווה ולתתמדת הדינור כאומר לעולם ת' דברך נצב גשמים יעמדו יתדו הוראת לעתיד והנה הראת לדעת כי יסוד אמת והאמונה השלימה הוא לידע שיש מצוי ראשון נבדל מכל המצואים זולתו כמו שהורו עליו המופתים הנאמנים הנחסכים ושהוא פועל כל המצואיס השכלים והנובעים ומנהיגם ומצד שאינו גוף ולא כח בגון. ואיני אוחז מקום חיוב העיון האמת׳ היותו נמצא בכל והכל בו ומצד היותו ידיעתו שהיא עצמו שלמה בתכלית כל מיני השלמיות כולן יתחייב היותו רואת ויודע ושומע הדברים כולן המושכלים והמורגשים כמו שאעמיק בזה העניין בו העיון בפרק מפיקי זה המאמר בע״ה: פרק ד' רצוני להרחיב בזה העיון הנפלא קצת הרחבה לפי שאין רוב הדעות האנושיות יכולות לציירו ציור שלם ואומר שהנפש המדברת היא ענע והראיה על זה היא שהיא מוצאה בכל אדם ופעולותיה ידועות אינן נבדלי ן מן המורגש וכשיתחזק וגכ״ה(ויגדל V) כתה יופיע עלית אור מציאות שכליות \\,.y נבדלת מן החומר והוא השכל הקנוי כדמיון אור השמש הנוצץ והמתפלש במרגליות ואין תאור עצם המרגליות אלא שפעולתו נכי־ת בה חת תאור השכלי חוקר על סבת זאת הנפש המדברת ומתפלש בידיעתה לפי שהשבה זולת הנפש שאם אין הענין כן תהיה הנפש סבת עצמה וזה שיא ואם החוקי השכליי אינו הנפש לפי שפעולתו אינה ממין פעולותיה לפי שפעולתו אינו בגוף ופעולות הנפש כלן מצואין בגוף ונמצאו פעולותיה בזולתה ופעולות זה החוקר השכליי תן בעצמו מצד היות פעולתו היא עצמו וכן הנפש המדברת נותנת צורה חמרית לכל פעולת אומנית והשכל נותן עצם שכל" לכל נעל שכל והנן זה לפיכך יתחייב שיהיה זה החוקר שוס שכל נגדל מן החומר והוא השכל האנושי המצוא בכח וזה השכל תביאהו חקירתו להשיג עצמו ואז ירגיש שהיא בעצמו סבת תאור בכח הנוצץ על . עליונות הנפש המדברת נפעל עד שנעשה צורת לה על הצד שאעיד עליו בזה X,'׳ :־־ המאמר בע״ה לעי שלא נמצא שוס אמצעי בינו לבינת וזה השכל כשימצא בפועל ישוב למקור חקירות האמת על סבתו של עצמו והשנית על סבת יציאתו מן הכת אל הפעל וישיג אז כי סבת מציאות בכס היא שכל נבדל לפי שא׳, אפש־ שהמציא הוא את עצמו וכן ישיג שאין גו דיות ולא אפשרות שיוציא הוא עצמו מן הכס אל הפועל לפיכך יתחייב שיש לו מוציא חוץ ממנו שאס יהיה בהוכו היה מוציא בפועל תמיד וצריך שיהיה אותו המוצא שכל מצוי בפועל <ך - y ' כמי שהוא מבואר היעב במדע תשבע ובמדע האלה. וכבר הקדמנו הביאור בזה מת שיש בו די• וכיון שהשיג זה החוקר שהוא השכל האנושי סבתו שהוא חוקר עליה שהוא השכל הפועל הנעשה המשיג והמ ושג דבר אמד מצד |ג:*!י;י- היות השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד וכבר ביארנו גם כן שאי אפשר להיות אותו השכל הפועל סנה ראשונה לפי שזה המושג שהוא השכל הפועל