Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 10

10 שהוציאם השכל הפועל לידי מעשה נשיבהו כאולתו פן יהיה מכם בעיניו ונאמר כי היוצאים המורכבים הנובע־ים שחומים ממין ההיולי שהווים ממנו וחזרתן אליו בהכרח לפי שטבעו שפושט צורה ולובש צורה אחרת ולא המצא צורת בלא חומר ממון לשכל ולא חומר בלא צורה אבל תשכל אינו בעל מומר וצורה גשמיית ואינו מקבל צורה חוץ מעצמו כי הצורה שקבל כגר מהשכל הפועל הוא עצמו ועצמו היא צורתו לפיכך הוא קיים בקיום שבתו מצד היות שניהם דבר אחד והוא עצם השכל לתמנע תחלוק בנבדלים אלא שדבוק השכל האנושי בשכל . הפועל לא יצוייר בו דבק מזגי מכל צד לפי שהשכל הפועל עלה והשכל האנושי עלול וגם לא יצוייר בו חלוק כי אם מזה הצד ר״ל היות השכל הפועל עלה והשכל האנושי עלול אם כן יהא הדבוק נדרך דמיון משל וזה הוא שוד עמוק תלוי בעני ן גנוה ועוד אוסיף לדבר וללבן ענין ההשארות ר״ל מציאות צורות הנפשות המציאות בפועל והשארם אחר הפרדס מעל הגוויות ומעלת כל אחת ואמת בפני עצמה וציור מקומותיהן דרך משל ועל דרך הערה מן הגלוי אל הנשתר אע״פ שכבר העירותי על זה העניין סשתוס בחיבורי הקטן הוא שקראתי שפר תולדות אדם אעפ״ב חייבתי כוונת החבור להרחיב נקני משכיותיו במקום זה על דרך משל למען ירון הקורא נו ואגביה בנינו ברמזים אחרים נעלמים ושידות עמוקים שתם (ברומו?) של עולם ואכלול אותן נשני פרקים מפרקי זה המאמר בע״ה: פרלן ג׳ אחר שהעיר הנביא הזה ע״ה אל ידיעת המצוי הראשון ית' מצד הראיות השכליות נאמרו השכל וידוע אותי שמך לו כי אני הי להורות שתכלית ההשגה היא לידע המצוי בלבד לא שיש דרך להשיג מהותו ושמך לו גס כן עושה להודיע שמצוי הזה הוא עושה כל מה שזולתו ומנהיגי בחפצו לא על צד החיוב כמו שטוען בעל דינינו וענין עושה במקום זה על פי ראיה מכלל הראיות השכליות שיעדתי להעיר אליהם הוא שכבר תתבאר במופת שהשכל הפועל נבדל מן החומר הנדלה אמתית ושתשכל האנושי הוא ממינו במו שקדם נזה המאמר בפרק שלפני זה ואס כן הוא נברא כמוהו ואפשר לו ר״ל לשכל הפועל לידע מהותו ולא להיות מציאותו בפועל כי אם בתשינו שבת מציאותו ואס אינו משיג שבתו כשיעור ההשגה המיוחדת למציאות עצמו אינו שכל בפועל בשום פנים כי שנת היותו שכל נפעל הוא מצד היותו משכיל בפועל אם כן השגתו היא מהותו וזה המושכל שהוא שבתו הוא הפועל מהותו תמיד בלי המשק שאלו יצוייר השתלק ההשגה אפי׳ רגע קטן תשתלק תוית המשיג לעי שאין מהותו זולת ההשגה לפיכך תתחייב מציאות עלתו שנה קיום מציאותו שהוא מושכל בהכרח וזה מבואר מאד במופת אצל כל מעיין זך המשתדל באלה הענינים האלהייס ואם תהיה עלתו עלולה יתחייב לה כל המתחייב לזה העלול שקדם בו המאמר וישתלשל הדבר לאין תכלית וזה שוא אם כן יתחייב מציאות שנה ראשונה בהכרח ויתחייב גם כן שיהיה זה המצוי שהוא שבה ראשונה בלתי גוף שאם היה גון! לא תהית פעולתו שכל נבדל שבו הפעול מתעצם וכבל השתדל אלשטו׳ בנתינת שיבת התנועות הגלגליות באמצעות מניעים שאינן גופים ולא כתות בגופים כמו שהוא מבואר היטב במקומותיו אם כן אילו המניעים הם פועלים התנועות תמיד בלי הפשק שאם יפשקו ישתלקו 1 אילו המניעים יתבטלו התנועות ובהתנטל התנועה העליונה יתבטלו כל התנועות שבתוכה הקרונות והרחוקות ויתבטלו כל ההיות המיניות והאישיות אס כן