Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 9

ננתינס תנת התנועות הגלגלים שנוניות על דעת הקדמות אע״פ שיעלה בידנו מכלל השתדלות אותו העיון הטבעי ראיות חזקות ראויות לתמוך על עדותן בעוד שלא תהיינה תותרות שום עיקר מעיקרי התורה אעיר אל קלת עיקר מעיקרן נפרק השלישי אמנם השתדלותינו במקום זה בקיום המופת מצד השכלים או מפני שאנו מוצאין דינו ומגיעין לתכלית כונתנו בראיות השכליות המופתיות בלבד מבלי שניגע המחשבות והעיונים נמצואים הטבעיים המורגשים עם היות קצת הרגשיס חועאיס לפעמים במקצת המורגשים וזהו אמרו השכל וידוע אותי הכונה שתהיה הידיעה מצד השכל לפני שהיא ההשגה האמתית ואיני יכול לדקדק נעכין זה יותר מזה השיעור במקום זה פן נהיה נוטים מכונת המגור לזולתה נעיה רחוקה: פרק ב׳ השכל האנושי ישיג צורת המינין היקודייס האנושי ומהתם השגה עיונית כללית והשגה פרטית ורצוני בפרטית הוא שיפשוט צורותיהן הפרטיות מעל החומר וישכיל עניניהס ומהותם * נקבת היות הרכבת כל המצואים היקודייס נכללות בהרכבה האנושית לפיכך מתוך ידיעת האדם עצמו ידע הכל וכן ישיג שכלו צורת הגרמיים העליונים הגלגלים באמצעות ההרגפים לא מהותם לפי שאין אדם משתתף עמהם בחומר ולא בצורה ולא בטבע אמנם המצואים השכליים שעליו ובפרט השכל הפועל ישיג השכל האנושי מציאותו ר״ל השכל הפועל לפי שהוא ממינו וקבת שכלו מהותי היא לפי שהשכל הפועל עלה ושכל האנושי עלול וגבול ההשגה הוא להקיף היודע את הידוע מכל הצדדים בפכליה ההיקף ואם יהיה הוא המקיף שלמעלה ממנו יהיה אז השכל האנושי המשיג מעולה ונכבד יומר מן המושג ונמצא העלול מקיף ועלתו מוקפת וזה שוא והוא הדין לשכל הפועל אצל המצואים שלמעלה ממנו, ותקנה השנית בהשגת שכל האנושי מציאות השכל הפועל היא מצד היות השכל האנושי מצוא נכח וצריך להוציאו לידי «עשה על כל פנים ויתחייב שיהיה מוציאו חון ממנו שאם יהיה בתוכו לא יהיה לו מונע יהיה מצוי נפעל ויתחייב ג״כ שיהיה המוציא ממין המוצא כמו שכנר התבאר במופת במקומותיו ויתחייב ג״כ שיהיה המוציא שכל נפעל נבדל ממומר הגיף שאם יהיה כח בגוף יצטרך גם הוא למוציאו לידי מעשת ואם יהיס המוציא שני נכח יצטרך גם הוא למוציא שלישי וישתלשלו המוציאים והמוצאים עד לאין תכלית ויהיו כולן כמות בגופים כי אין מציאת שכל נכח אלא מצד הדנקו בגוף ומצד היותו המוציא ממין המוצא אי אפשר להיות זה המוציא קנה ראשונה וביאור זה הוא כי השכלים הנפרדים יצוייר בהם הנדל מצד היות האחד עלה והשני עלול חי היא הקנה המחייבת ההבדל ביניהם והיותם ככללים תחת מין השכל היא מצד היותם משתתפים בעצם לא שהמין קנת מציאותם כי אם קבת השתתפם בלבד לפי שהמין הוא עצם האישים לא דבר אמד מון מעצמם לפי שמציאות כל מין באישיו ומציאות מאישים במין לפיכך יתחייב מציאות קבה ראשונה אל הכל ישתהיה פשוטה ונבדלת מכל המצואיס זולתה בלי שום הרכבה ולא שום רבו׳ ולא שום למיון ריבוי כמו שהוא מבואר במופת במקומותיו ועוד אעמיק העיון בזת העיון בליך מדרכי המופת בפרק שאביא אחר זה, ועכשיו נשאר עלינו לחפש אחר זה הה'קש השכל« וזת שהוא מן האפשר שי אמר המטעה או המוטעה המקצר בעיון כי כבר מצאנו המורכבים היקודייס שתחת גלגל הלבנה יוצאים מן הכלל אל הפועל באמצעות האור והחשך שהם המוציאים הקרובים ונמצאו צורותיהן נפקדות ואובדות אחר יציאתן לידי מעקה ואולי כן ההקש נשכלים האנושיים שהם נפקדים אחר 2