Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 8

גדולים ממני אחרי שהעירותים הערה מיושרת ופניתי הדרך לפניהם והקירותי המסך המפריד נין הרואים ונין הנראים ויהי כאשר מעמו מברי בקצת הממה אשר ניד' מעמ הדנש ותאורנה עיניהם וימהרו ־ויבקשו ממני להרמיב להם נקבי המשכיות ולהוסיף להם גם כן מאותן התערות הנשארות ולהביאם במסורת הסודות המופלאים והמכוסים והם לא ידעו כי פליאה דעת ממני נשגבה לא אובל לה וכי לא ידעתי ישאלוני להוציא להם מים מן הסלע ולהוציא ולהמציא מציאות קיימת מן ההעדר המוסלמ כאילו הן מדמי ן שהסכמת מאין תמצא והציקו לי כל הימים ויפתוני ויוכלו לי עד אשר כמעמ התנכרתי ממה שהייתי מכיר בעצמי ואמרתי אולי אמר אני ובעלתי דעתי נמיעונוה מעני דעתם ורצוני מפני רצונם והכרימתני אהבתם לקלקל השורה ואתאפק ואעל העילה(?) ואם אור השמש נעלם מעיני מרוב הגלתו שנתי וראה לסקור ולדרוש לאור הנר היפה לבדיקת עד מקום שידי מגעת והייתי בעיני כמוצא קצת סתרי התורה מן המחבואים אשר התמבאו שם ואותו הוא מעע נגד שאר סתרי תורה והנבואות הנפלאים והנשגבים ממני ואמנם מנעתי את אשר לקעתי והבאתיו אל בית האוצר ומרוב אהבתי וספן נו והיות הסכמות הנכללות בו רמות בעיני כמאמר החכם ע״ה רמות לאויל חכמות קראתיו ג כ " ז " י ה " מ ל " ך ואולי מת שהוא גקול וקשת אצלי הוא קען ורך אצל כל מבין זולתי כאמרו ג״כ ודעת לנבון נקל. וראיתי להקדים לכונת חיבורי זה קצת פרקים ארמוז נהם כללים גדולים מאיריס אל מציאות האל ית' ואתמוך אליו סוד מציאת העולם וצורתו בכללו וחלקיו וקיום התכלית האנושית שהיא ההשארות ר״ל השארות הנפש הסכמת אסר הפרדת מן הגון» בראיות חזקות קרובות אל המופת ומגביה הבניין נשאר הסתרים הפנימיים שאליהם היתה כונת הסבור הראשונה ואעיר ג״ב אל סדרי החכמות המגיעות את האדם לשלמותו האחרונה ואל ידיעת מהות כל אחת ואחת מהן, ושומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוסיו שמור לני מלחשוב ומלסמוך על דגר רחוק מן האמת וישמר •דרכי מתעוא בלשוני י ומלומד דבר שלא כרצונו וינחני במעגלי צדק למען שמו: סרק א אמר הנביא ע״ה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל תגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו עניני פסוק זה וצורת כל אמת ואחת מ«שלש מעלות הנכללות נו ר״ל החכמה והגבורה והעשר כבר הרחיב החכם הר״ס ז״ל במציאות כל אחת מהן ומהותה ואני איני כדאי להוסיף על דבריו ולא לגרוע ולא לשנות כי הם מבוארים בתכלית הביאור ומתוקנים בתכלית התיקון אמנם מת שאני צריך להוסיף לו נאור כפי מנת חבורי זה הוא בקצת עניני הפסוק שלאחר פקוק זה ר״ל השכל וידוע אותי עם ביאור שני ענינים הנמשכים אחריו אחר אשר אקדים הקדמה ואומר כי מציאות האל ית' הוא מציאות ההכרחיות האמיתית וכל מצואים זולתי ית' מציאותן אפשרית כשנערוך אותן אל מציאותו ית׳ שהוא הסנה הראשונה וזהו עיקר הגדול והיסוד הנאמן שכל המצואים' כמו שאמתוהו וקיימוהו הראיות האמתיות והמופתים הנחתכים שלא יצוייר שום ראשם (רושם?) אחריהם וידיעת מציאות זו הנשגבה והמעולה בתכלית רום המעלות רצוני לומר מציאות האל ית׳ היא מושגת מצד נביאיו העבעיים והרוחניים לא שהשגתה מצד השכלים הדוחנים היא השגה שלימה בתכלית השלמות והמקויימת בתכלית השלימות הקיום עד שאין אנו צריכים לחפש אחר לקיחת הראיות מן המצואים העבעיים כהשתדלות ארקעוע׳ בכלל רוב המעיינים הקודמים