Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 93

93 וראה ני הדעה הנוצריה הזאח היא עמוני. בחרמם פשוק אל היגע להעשיר מבינתך חיל (כ״ז גי), ודל לא חקרב לעחירא אלא ננינתך פרק מניה עכיל, וכן בחרמה הקורי כחוב: לא חחקרב לעחירא אלא בחכמתך אח פרק מנה עכ״ל, כאלו היה כחוב: אל חגש להעשיר בנינחן חדל ממנו. בי. היאחקרון ההורה הראשונהושלמוח ההורה האחרונה. ’עוין עקרים (מקום הנ״ל): ובכאן עעה החכם גירונימו המעחיקשהעחיק חמימה בלה׳ בעלה מום, ועשה כ; כדי שלא "וחש לחורה משה שהיא שלמה, כרי שיאמר שהיא חקרה,ושחורח ישו, השלימה אוחי. עכ״ל, וזאח לפונה בחרמם פקוק כן דעה חכמה לנפשך, וזיל דאין תשכחח קדמיחא אחיין אמריתא דעבא מינה עכ״ל, בינה היעב בזה. וכן החכם יוחנן דוד מיכעליק כתב במבואו לאיוב (צד 147) על התרגום הזה כי הוא : האלב קריקעליך. אך בלי כל ראיה. וידידי אד׳ס הגדול מווילנא כאב לי ע״ז כדברים האלה: וע״ד הרגום משלי, גס מה שלשונו קיוב ללשון סורי יקרב את דעתו, כאשר ספריהם הקדמונים כתובים בלשון זו, ולפלא קפר לי ידידי החכם ר״מ שעראשון כי שמע מפי הרב י' סיים נסמן פרנס ז״ל בשם הגאון ר״ז מרגליות שהיה חותנו לפנים בנעוריו שהרגיס זה לא לנו הוא עכ״ל. ישמעו חכמים ויושיבו לקה, וירבו לדרוש ולחור בחכמה על התרגום הזה, ויוציאו לאור משפע׳. עוד דברים רבים יש אתי על אדוח החרגיס הזה. ועל אדות הדברים הקשים אשר נו, אך עתה לא •חנוני הענינים העמוקים עלי להציג כלם נגד תשמש, ואציל מנתם רק ארבעה דברים להל גס לבדם, ואלה הם: אי. על: גיח נתיבות נצנה (ח׳, ני) כתיב בתרגום: ונינה (ונין) שנילי קיימא עכ״ל. ונ״ל כ׳ נעל התרגום חשב מלת: בית הכתובה פה לקורים, אשר הוראתה נהוראח מלה בין העברית, ולכן תרגם: בינת. בי. על פסוק רב מחולל כל ושכר כק־ל ובכר עברים(כ״ו, יי) כתוב בתרגום: קני מייש בשניה דקכלא ויו׳א עביר ימא עכ״ל. בעל התרגום תרגם את הפקוק הלזה כאלו היה כתוב ני: רב יחיל(לשון הרגשה, כמו הכוני בל חליתי(שם קוןג פרשה כ״ו) לפי רש"׳ ורלנ״ג) יפי 15*’ל $1[£“ עבר ים (כאלוהיחה מלח: עברים חלוקה לשתי מלות: עבר ים), וכונח הפקוק היא 'לפי׳ ז: רבים מכאובים לגו כקיל ולבשר הבכור העובר ביס, ועבר ים הוא כנוי מליצי בלשונות מזרחיות לאיש שתת שכר (ער איזנו דורך דיא זעע געגאנגען), לפי עדות חכמי העמים . גי. על פקוק צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא (:״ז י״ו) כתוב בתרגום : רומא גרביחא קשיא, ונשמא דימינא מתקריא ענ״ל. וכ״ה בתרגום הקוני. התרגום הזה הוא כאלו היה כתיב בעברי: רוח צפון קבה ובשם •מין תקרא. והבונה היא, בעת אשר הרוח הצפונית (אשר היא לרוב טונה, ככתוב ביבמות (ע״ב אי): ד לא נשנה להם רוח צפונית. ובגטין (ל״א ני): ורוח צפונית מנשבת עם כלס, שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת) היא קשה ורעה, אז׳ נס היא תקרא בשם הרוח הימנית, היא הרוס הדרומית (אשר היא לרוב קשת ורעה, ככתוב בגטין (שם): ורוח דרומית קשה מכלן), והוא משל מוסרי המלמד לאדם דעת, כי גם האיש אשר הוא לרוב עושה טוב •קרא נשם איש רע ועושה עול נעת אשר יעשה רע ועול באיש אשר יעשה לדוב רע ועול, ולבן נחון לו לתשמר מאד לבלתי יאונה לידו אן> פעם אחת דבר רע ומעשה רשע. וקרוב מאד כי המתרגם כון בזה לגנות אח הפרושים (שנוא׳ נפש הנוצרים) המתהללים בשם צדיקים ועושי טוב, בינה בזה. די. על פק־ק אם תכתוש את האויל במכתש נתוךהריפות נעלי לא סקור מעליו אולתו. (שם כ״ב) כתוב בתרגום: אין מחיית ליה לשטיאנמכתשא נגוקיעתא ונאורדך לא תעביר מניה געיותה עכ״ל. למלוח: ק י ע ת א ו נ א ו ר ד ך אין שחר. ונ״ל כי תחת: קיעתא צ־ל: הריקתא. והוא הכיפות, יעוץ ערוך (ערן דייקא) כי: הריסא בלש־ן ישמעאל הוא הכיפות, ובמלח: ובאירדן נהפכו האותיות, וצ״ל: ונדכורא. ונזכר, והוא כנוי לעל* ולנוכנא, ימוין מסברת הערוך לר׳ שלמה פרחון(שרש עלה):בתוך הריעות נטלי, פ" הזכר של מכחש שיורד מלמעלה עכיל. ודע כי נפסוק הזה משינה התרגום ההוא מן התרגום הקור׳, כי בתרגום הקורי כתוב: אן מחא, אנת לה לקכלא בגו כנושתא מדם לא מוסר אנת לה אפלא מעבד אנה שכלותה עב״ל. נ■ שם בעל ספר כלבו. שם נעלקפר כלבו היה לדעתי: כלב ובן נראה ממ״ש נשער יספר (דפוק וויניציאה): שם קפר זה כל נו מבואר על כ׳ שמו בקרנו עכ״ל, ור״ל כי המחבר קיא אס ספרו הלזה בשם: כל נו למען ירמוז את שעו בקרנו, כ׳ נשם: כל נו יש אותיות: כלב. עיותר נ׳ל כי היה שיי' •י 3לב1. ׳עוין כרם חמד(מסברת שלישית צד 114): כאשר