Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 94

94 — בסב באגלהו לאוהבו כלבו «ליוולנו הנזנלה בסמוך עב״ל. ובזה מונן עוד יוסר מיש בשטר הנ*ל. ולעי ההשערה ההיא היה איטלקי, כי השם הזה איננו מלוי כי אם נאלץ איטאליען. (ההמשך נמסברס הבאה.) מרת לב. (Nach dem Ungarischen des Kisfalikly Sandor.) 11011 Dr. Adolf Hü lisch. כלם כאחד כלם :1x1! אתה נחל הולך הלוך ונום תוך שאון שמחה ורנה ער בואך לים תדון ותעלוו אך בו תפול ת־ך נהי וקנה: במראה תראני שנותי עברו, נלי הים, עת עליהן גביו! באים והולכים ימי חיינו שנה אתי שנה כר נע עברה עולם עומדת רק צרת לבנו תעוף העת, ואנחה נשאיר.! בור ומעין נדעך ממקומו נהר ונחל ייבש יהיה לאין, אך הלב לא ימצא שלומו לעולם ידמע ויול מקור העין. ריק והבל ניל שמחה וששון רגע יולידם, רגע יקכרם עדי עד נם ציה ואסון גם כה העת לא ישברם — מחמדי האדם הרף תעבורנה דמע ואנחה תמיד תחזורנה! אברהם בן חיים היבש שס משעיזסו יעז בישראל. הוי ימים מקדם עברתם ימי שחרותי, איך מהרתם לביות? אתם הלפתם אותי עכרתם שמחתי שללתם, איך אמצא מנוה? אם השלג ילבין פני האדמה ותתכס,הארץ בצעיף אלמנותה, הלזאת לעולם תהיה שממה הלנצח עוד לא תחליף כסותה? יבוא הקיץ עם הנצנים יעלוז השדה כאשי בתחלה, חנטו פניהן כל הגפנים צפור שמים ישמיע תחלה — אך אתן, אן הלכתן שני? לא הבאנה עוד לראות פני? תוך עצי היער נחל שוטף גליו זה בזה יתויקו כנחושתים , ברוש וארו במרוצתו חוטף יכסם ויקברם בחשכת מים, מאלוני יער עד עשב השרה יחדיו בפיו קבר מצאו גם אחד מזעמו לא יפדה