Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 84

84 בחפלה זו, אין הנוגה על ש״ן העיניים לפני החגה להתפלל נעד הקהל, אבל הנוגה על השלוחים המנמים נידיעוח ולשונות, אשר נשלמו מאח הקהלות. לההונס בעניני אמונה 71ח לפני השרים וההגמונים. ועוד נימי חכמי החלמוד היו הרנה חכמים אשי היו מלומדים ומוכשרים לונזמיס כאלה נמו רינ״ח, ר׳עור' אנהו והדומים להם, והיו חשובים נניח המושל ע״י מכמסש ועריכם שפחס, וידוע מה שכחב הרמנייס ז״ל על א ודוח ונוחים נאלה נאגרחו הנפלא לחימן, ופרושו היקר והנחמד על הנהוג כל כלי יוצר עליך לא יצלח. ועל הצלחה השלוחים האלה נחקנה הפלה זו. ועעי״ז חונן היכיב מלח "פיפיוה" •עוין מה שנהב החכם רוו״ה נבאורו:" נגליון כ״י של רף ו נהוג, מהרים היה אומר פיוס כי לא מצאנו פיפיוח כיא נחרב וכלי זין עכ־ל, ואולם הראניע נפרוש (קהלה ה׳, אי) העהיק פיפיוח ושחק" שהנונה על מלחמה הדעות והנאת המופחים והראיוח לנצח משני צדדי הלוחמים והמחוכמים, כאלו נלחמו זא׳ז נחרב פיפיות. ונמלאה כעין מלילה זו (נמדנר רנה פי״א)" מגנורי ישראל זבי" סנהדרין ונחי דיני! ותלמידים ובלס אחוזי חלב כמה דחימא חרב פיפיות נידם, מלומדי מלחמה זו מלחמתה של חייה". הזרם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו, השיבם מה שישאלו (מושב על השואלים, חן בלבם מה שישיגו אל השואלים אותם) ידעם איך יפארו (אמונת ישראל, ואם הבונה על שין הידועים לא אדע הכונה נמלח יפארו) שלא יבשלו בלשונם ולא ׳נקשו נשנונם, גם זה הלשון וכוח והצעת גיענות והנאת ראיות לנצח . וגם לשין זה לא ׳פול על תפלח שלוחי לנוי העוברים לפג׳ התנה להתפלל בעד הקהל. ולא יבושו נמשענס ר״ל הקהלות לא ינופו נמשענסזה,הם השלוחים הנבחרים מאתם להיות להם לפה ולמלין ולמגן בעד האמונה והאומה. ואל יאמר פיהם דנר שלא כרצונך, כ־ היה נחון אל השלוחים האלה לכלכל דבריהם במשפט הינוב, שלא להוציא דנר נאצה ובזיון נגד האמינה המושלת, ונכ״ז להגן נעד האמונה הטהורה, לפאר אותה ולהציג נלכדו ברשת.כיחנוג ך דיאלקינו המה חנונים הנכונה (לא ומיוסמין המה מרוממים) עי׳ ט׳ז (א״ח שי׳ חקפ׳ב ס״ק ני) "במושך של ר״ה ויוה״ב נחוג ומלומדיך המה מלומדים, ואין לו נאור לפי מנין הפשוק שמניא וחנותי את אשר אמון וגוי, ע״ב יש להגיה במקום זה ומרקוו־ך המה מרוחמים, יכ״ה בקוף הקדמה של נ"׳ נא.׳ח" ע"ב. וכמדומה שראיס׳ עוד נאיזה מקום שגם במחזור שנח ת״ח הגיסא ומלומדיך המה מלומדים, והבונה שחכמת אנוש באין וכאפס היא, אך ד' יתן חנתה מפיו, ונעזרו ובחסדו יוכלו לנצח שוטניהס. ועד״ז בדניאל עמדו לפני ננוכדנצר״: ואני לא מחכמה דאיתי ני וגוי יהב חכמחא לחבימין ומנדעאלידע׳ נינה." והמשכיל יבין טעם סמיכות תפלה זו לתפלת עלינו ויאחיו ומה שרשום במחזורים וטוב לנטל גירות רעות, וגס סמיכות ג׳ פסוקים המפוזרים נמקומותם בכתבי קודש אל תירא מפחד פתאס וגוי וקשורם לאחד הנמצא בסידורים אחרספלח עלינו. ׳עוין מדרש אסתר פקקא אם על המלך טוב •כתב לאבדם:" כיון שהגיע מרדני אצל התינוקות כאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך, איל אל הירא מפחד פתאש וגי'פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא וגוי שמח מרדני שמחה גדולה וכי נשורות טונות שנשרוני שלא אפחד מן העלה הרעת שיעצת עלינו ונו" ע״ב". זה שערתי מכבר, וכעת מצאתי נסי שבע יהודה (ד׳ לעמנערג ל״ד ע״ב):" אמר שלמה מן הדברים האלה ׳קחו תוכחה שלוחי עמנו השלוחים למלכי אדעה שיעיינו מאד על היוצא מפיהם וכו" ונו". ובסופו כתב: "כי לפעמים מעוט הזכות מכשיל השליח שנן נאמר בנבואה משיב חכמים אחור ודעתם יסכל ונו". ולא לחנם אנו מתפללים ביום האדיר היה עם פיפיות שלומי עמך" ע״ב. עוד אנו למדים מדבריו שגס נימיו לא אמרו חפלה זו רק ני״כ שכן נראה מלשונו "ביום האדיר, (עי' הערה כ' לתולדות ר״א הקליר הנזכרת). 01‘itr.uu »»» D >> m i d S ch m a r} fr l b. אלהים יחנך ידיד יקיר לי! שמוע שמעתיך מתלונן על כי החשיתי זה כמה ולא שממחיך. בדבר רוחך תשאלני הכי היטבת• עשו כי הפרתי ברית אחוה הנאמנה, יתגולל עלי חטאת נוגד בעמיתו. "הלא טרם נסעת ממני" תאמר במכתבך "חנקתני בזרועותיך נשקתני בכל עוז, ובקול דממה מבכי אמרת: ""מתי עוד אראה פניך"" ועתה שכחתני כמתמלב, אהוב נעוריך עוד לא הזכורה." אענס רעי, חך אנכי מפשע ואין ב׳ בנו( אשר חטא, לשון ימיה אני לא אדע, ושפת חלקות