Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 85

— 85 יחקה מני. קדוש לי הנייח אשר ניחנו, לא אחללה, עוד לני יפעם אלין,אהנתי עומדת נאיחנה, עח ומקום לא יכנוה.•דכי אני ימי קדם, ועיני נגיה מים, ני נטל משכים חמש הלנו. — מה יפו ומה נעמו ימי היוחנו יחד! לא אקח פז חחזס וזהג שנא מחיים. הה מי יחנני ’יהי קדם, נעוד שמש אשיי לא עננה, וכאניה על נהי שאנן יחנ ידים, אם היוח לאט יפוח, וגלי ימים •שחוקו, נח״ס \התהלכת_י_! נצדי יע נאמן את כל לני נמיקו שפכתי, וכמיחי׳ כנוי אשר יחדיו יתנועעו וקול נעים ישני,'רגשית מחאימיח לנותינו העייו. חיינו נין שושני חמד ופיח• נועם נזלו, םיליני ממאיר וקיצי מכא־נ דניים כל יוה אין נהם היו נעיני. אני אמיתי נהפזי: האין היא מחוז כל חפן, ואנשיה עליה ימיו יתענגו כאות נפשם, וכל האותס נקיה, דימית• חזיוני הודי נצח אותי ינחרו; אולם אהה! עתות שמחה הטהורה אשי נעין אלה׳ נפשנו התעדנה, אשי הנה שניני אוי נאצלו מאור מזוקק שנעתים — מעטים הנה עלי חלד, כניק אוי נהיר נשחקים יק לרגעים אשורנו — התעיך עין תענוינה, ותחתיהן תמונות שחורות ונוראות, אתון פגע ושניו! — לג ראש תרומנה, אותנו מכל עני השנינה, ואת כל שממות נפשנו לאל תשימנה, והחליפה הזאת משמי שמיס אל תחתית גיא צלמות — מה מאוד אח גורל חיינו תמרי! גם עלי עניה כוק התרעלה, ידיד נפשי! כמו אז אנשלום — דמה כי יק פשע נינו ונין הכתר — נתן נין שמיס ואין, נעינו יאה מגוי מםנינ, נל׳ יכולת להנצל: נכה נם הזמן נהפך לאכזר לי, אחזני נציציח יאשי, ונמחק ידו מתני חנק, תשליכני הלאה ממערת׳, למנוד ראש הציגני, ואנכי בל אדע מה. — נצדק אמי חכם אחד: מהמאוד יעצג לננונזכרנו כ׳ נן אדם יק לדאגה ויום עניות יולי! וגס נמנה האחת אשי חננו אל— השינה—לא יתענג, כ׳ הלא אז ישכח כל מניהו וכמת נדמה. — לכו חדלתי מכתוג אליך, כי איככה אכתוג ועטי ינוע ניד׳ כאשי •נוע נננרה? איננה אדני אם ממת המציק לא חתנני השגרוחי? גס רגשות לנ יחשו כי עת יעה היא. — אמנם ראה! קולן — קול ידידות המנע ממקום טהור לא שזפתו עין — נפלאות עשה: הוא צוה דומיה אל הקער המתחולל על יאפי, ויפח נקיני יוח חדש, לנחוג לך כפעם נפעם את אשי הומה לי לני. — ונזה אסל ואשלח לן פה מנחה אחת קטנה — הלא היא נתונה: הנגד, לאות כי אהנת עולם אהנתין. — הבגד. אדם! ישח החטאה מזורה על נתיג חייך, פלם כל פשע נמאזנילב טהור— פן תכשל. אל תנעס על אומן יומן טיס נוא עח״הנקיון, אולי ננואה אשיות תנינה ימשו — ותפול . וכי ישימך החטא כתמונהאחת, ואתה חמשל נו, אל תאמי נלננך כי אדונו אתה לנצח, אולי ’כשה שמלה חדשה — ותחלש ותאנד. זכור כי שופע עליון נעד תכלית כל מעשיך יחתום — ונחרת נעת. הצדקה אמת היא, ומשפר החטאים לא ימד ולא •שפי, אמנם הישע אשי לו יתרון ננל ומאית נצח עליו תנוח, הוא ה כ גד. האיש הנודע לי מתמול שלשום לאות, כאמונה היא עושה אם על שדי המעיכה אח׳ יחיצנ, כי כמוני גס הוא למוח ימשוי חיתו; אולם המגלה שוד אשי פניו פני חם ולנו רע ואשם, הנוגד נגד אשי לכי תפארת האדם — דמות שדי — כדגלים יימס, אשי אח כל יקי וקדוש יחלל ענוי תאוה נמנזה, ויאמר, הלא משחק אני — אותו אך אוינ אכזרי כנמר נגועל נפש יתעב. ועונש איש כזה מה יהיה? שמעו משפט מלן ׳שמאעלים:שאלימאןהשני מנה על האי רהאדוק וישפוך עליו סוללה נשנח 1522 למספרם. ייעניו ימים ינים וירא ני חכמתו וגנויתו כאין הנה נגד אומן — דוח של הנוצרים . ויה• היום וינוא אליו אחד מן הנצורים, ויגלה למלך כי יעקור נידו את האי, אם יתן לו מנוי שהיו את נתו לאשה. נעץ עיט ירד יתנלך לחדרי נטן הנוגד — וניצה לו, ונעמל מעט היה אדון האי, ונהגיע העת לגמול להנונג מעשהו, ויפקד המלך ותלנש נחו — היפיפיה כנשי מזיח — עדי עדים, ותואר פניה עשיפעתחליוכחם כזוהי השמל ננוקי — אנינ התנוצצו, יחתצנ נוכח החתן, נמעגל לקחו קרישים עמדתם ועל זרועם נשמות משי וזהנ מופז על יינתן, ואנני נזר מתנוססות מחנה לשניהם. פתאום היעים המלך ניניו אל הנוגד לאמי: ׳,יאה תיאה כי אנכי את מוצא פי אשמור; אכן אחה נעמך נגדח, ואם הינק ננו נאמת ואמונה יזמת, הלא נעילת עורך לא שוה לנו להניחן, לכן הנדל מעיין, ונזה גם זיע הישע תשמיד, ני הנשיון למדי הורני כי לא אמון נדנליך, ונצע לנ יפסן להכזינם." ויגזל אומי, ׳יפשיטו אה עולו נחליצי נלזל, ונמטה נזלקת נמלח — מיועדת לאפליונו — השכינוהו למעצנה, על המרד והמעל אשל עשה.