Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 81

והחכמה והיודע נחון לך דיה ב׳ א״, <״ג, ״אפי והווה׳ נחנה• ׳ימי׳ז', ן,. ויבאו האנשים על הנשים׳ שמות ליה, ך ולעניד היא מיותדש בחקי ההגיון לקרב מין הפעל וההוא? לשם הקמוך לי לבל הללנה א׳,נ• השומע בשמעו השרון דקדוק הלשון . והבן. דעת עליון kückcrt, «Oll ß. Biliring. הסערות יתנהלו אחר עקביהם, גם השמים הוד קולו ישמיע ובתוכם גם האדם רגשותיו יניע. חפצו לגלות תודות תיירו אש.' אתה ארון לפניו גתת, יבין יחקור תהום לבבהו, יען עצמת החידה בנפשו שתה; בכל מפעליך אחוד, אותותיך, אך אותך צורי אנה אמצאך! שם ברעש הגה מפיך אאוינה אחוד, הודך בדו אורך, בתולעה קטנה גדלך אבינה בי ארנש רוחי, הוא חלקך — אך אדון רק זה יבוא בסודך איטר תבח־הו לראות כבודך. גין נתן אל לשממית לארוג קירית דעת לנמלה למאכלת שוקדת, להבין צוף הדבורה תפרש כנפיה לתולעת רומשת את השני ללדת. אף שם הזבובים במחולת מחנים יעופו בגיל בשלחו למו קרנים. לכנף הגנים הוא מורה זמירות לבשר כבודו חדשים לבקרים. בחין עדך ישמיע מהלל שירות אף השושנה תפארת הברים משח־ ער נשף תפלס לאור שמש פעמיה ובשוח עינים תנוע כנפי קרניה. תהומות ים בהדר ישמיעו רעם עת סער ד׳ יניע קויהם, יבין אלוני יער כהולם פעם מחזה אל־מחזה. T VJ T VJ V .hrli ch ׳.!) Adolf ו!0י1 1) חיים וברכה, שלום ושמחה, לכבוד אלופי ורעי, גו כל היום מעיני נרע׳, דעה בינה "••שכל נמנורו, ויראה ה׳ היא אוצרו כמוהר״ז קאפלאן, נפשו בעוב הלן! אין דבר בפי, ינלשוני אין מלה, לערוך לעיניך אה כל השמחה, אשר מלא* מורשי לבב• ננואני אגרתך הנחמדה והנעימה ביום שמונה עשר לחדש הזה. לך לבני עם נשמתי, כל ימי על אדמה• , למאה לך נפשי אויתיך, אף רומי בקרבי אשחרך. מקפר רגעים ביום זכר אזכרך קלה. ומדי )5י' אוהך ומדי דברי בך תשוח עלי נפשי, ראשי ראשי, ועיני הדמע ולא הדמה על גורלך כ׳ מי יעל שפה בה עמי השכולה, אשר אהה הייה מגן ומחקה לה, לולא עברו על נפשך המים י-זידוניס אילם קוה, לא לעולם יעזוב ה, אה מקוראיו! מה ערב קול השקוה נאזנינו, מה נעים קיל בה השמים הזאה, הקורע חלוני לבננו. והקורא אל נפשנו: מה תשתוחחי ומה י!המי ¥ — הנה מרפא בכנפי ופעלהך עמי! — ראה הי אה עגיך כ• הגדיל מאד , ירפא אה שנרך ולא יענך עוד! — ואני לקיל נגע• בני אדם, אשר יחדו ׳הושהו עליך ולקול ישכך