Kokhve Yitsḥaḳ
- Journal
- Kokhve Yitsḥaḳ
- Volume
- 16 (1862)
- Issue
- 27 (1862)
- Date
- 1862-01-01
- Page
- Seite 66 (sequence 68)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 65% known words query
- IRI
…/4785731-4787607-6613302--2591-4787675- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
66 היה לה עוד ללנס נין הסייס, עסה קמה נסה המונה ממנה, ללשת מקומה והיא כעץ לענן שסול על פלגי מיס השלח פאלוסיה עד למרחוק ועליה לא ׳נול; עוד נשאר ל׳ לנאר פסוק מלא נישעיה מ׳ ׳״נ שהוא מחנגדלקנלס אמונה המשיח. וכאשר הראינו לדעה היסהספארס ההורה והנניאים כל כך גדולה גם אצל המינים אשר לא מישראל המה, כי אם מצאו מאמר מלא סוהר לאמונהס החדשה והנפהלה שעזבו האמונה וסמכו עצמם על הכהונ . והלא אלישע אחל (חגיגה ט״ו ע״נ) שהיה לב בתורה ואוהב ה־זחקיה ובכל זאה מאן בנחירה ועזב מקירו כחש נאלהיו על אשל שמע מפי יונק רך מקרא אחד נ הה ליס נו״ן ולרשע אמר אלהיס מהלו לספר חוקי והיה הילד מגמגם בלש נו וכשמע כאלו אמר ולאלישע אמר אלהיס . וניכו! קיסר (גיעין נ״נ ע״ד) אסרי שמעו מסי יונק ארזדאת הכתוב ביחזקאל כיה ונסתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגוי עזב עמו ואלהיו "ואזיל ואגייר״; על אחת כוי כ ימאן הצדוקי המסופק לעזוב תורת אבותיו ולהחזיק באמונה חדשה אשר לא שפרו ראשונים, אם יתנגד לה מאחל מלא בנביאים כנ״ל ולא •וכל להחליט דבר. לכן השיבו ר״א כי לא ישנה אל ולא ׳הליך תורת משה שהיא תורתו כל ימי השמים על האדן כי לא איש אל וינסם ואש דת אשל הופיע מסיני לעמו •שלאל חגיה כיוס נהיר עד אחרית הימים כי לא סכנה ממים רבים מימי החטאת מעולם ועד העולם . ועתה עלי להוכיח בעדות צודקת כי השם צדוקי יאות גם על ענד משיחי כפי פרושי הנזכר. הנה בשתי מקומות בדברי חז״ל ברכות נ״ד ע״א. וסנהדרין לדייי ע״א למדנו שהיו הצדוקים כופרים נתסיח המתים לכן יאמר הסבל מהם (כוזרי מאמר ג׳ ס״ה) אך שיקראם שורש לכופרים: "אבל הצדוקים אינם כ׳ אס אפיקורסים מכחישים עולם הנא״. והסכם מהל״י אלנו (עיקרים מאמר ד' פרק ל״א) יאמר על הצדוקים ג״כ שכופרים נהחיח המתים ■ ואך ני הרנינו מן האדומים (אמרי נינה פרק גי). •חשוד אותם לכופרים בתורה שנעל פיי אשר על כן נזכלין יחד לנשרפין בבית הדש; (יאשר לא כן הראה לנו לדעת הסכם גרעגיז נספרו געש־כטע דעל יודען חלק גי הערת ירד צד 17<'׳ וז״ל:!Es crcjtcbt sich um folgerichtig daraus, daß die Saddncücr gewisse traditionelle Gesetze (.anerkannt haben n. s. w מכל מקום לא שמענו ולא ראינו מהם שהיו כופרים בתורי' שנכתב ושיהיו עובדי אלילים חייו כי אדרבה להיפך נמצא בתשינת ר' בצלאל סי' ג׳ מ! הצדוקים שנזמן הקודם היו להם כמה מדות טונות. ואל תשיח לבך לדברי נעל שלשלה הקבלה (מאמר אנט־גנוס) כי הצדוקים יוחל רעים (מןרביתוסיס) ובלתי מאמינים; כ' עיקל כוונתו על חסרון אמונתם בתולה שנעל פה ותסית המתים כאשר הוא נעצמו חין בדי דבור •פלט דבליו שאמרו ודל יספרו הנאים ממלחמת סיינדרה שנמצא שם היום יוסי מפ״ב נחות ובתוכם יש כת אחד שאינו מאמין אלא פשט דבלי התורה כאמונה צדוק וביסוס ע״כ. לכן טעה ותטעה החכם נעללערמאן נספרו blachrichtcn ans 151 .dein Altcrthnme 11. f. w. S להעתיק דברי נעל שה״ק " ובלתי מאמינים הנ״ל עם:!!Die Zndncäer waren aber weit schlimmer, ja gan; ungläubig והה אדרבה יאמינו נהי ובמשה עניו. א״כ איך נבאר מאמרים כאלה: סנהדרין פ״ד ת״י אדם ננר^ נע״ש ומפני מת שלא יהיו צדוקים אומרים שותך היה לו לתקנ״ה במעשי' בראשית! — ע״א פרק לפני אדיהן: תייר כשנתפס ר״א לצדוקים, פרשי׳ צדוקים תפשיהי לנופו לע״א! — ובמאמר שלפנינו יאמר הצדוקי אלוהיכם ולא אלת־ ולפי שהוציא אס עצמי מן הכלל כעל בעיקר, א״כ לאינו הצדוקים מכחישים גאלתי אמת יקדו וישתחוו ללא אל או שעושים סותך להק ב" ה יחיד ומיוסד? אמנה ששי תשובות בדבר, א) או שהשם צדוקי משותך לכל כופל אם יכפור בעיקר אחד מעיקרי האמונה והוא תחיה המתים או אס יכפוי בעיקר לכל העיקרית וסנה לכל הסבות ולזה אולי נגזל השם צדוקי מן מזל צדק, Zrus׳ ויהיה עיי המאמר שנח קנ״ו ע״א האי מאן דבצדק יהיה גבל צדקן, נגזר א״כ מן צדקת עיי משה שהוא לפי דעת ידידיה האלכסנדרי נספרו חיי משה, יוסיפו! בקדמוניות סלק י' והראנ״ע שמות נ׳ יו״ד (וכן געזעניוס בספל המילין שלו) מלשון מצרית תחת כי כוסי■ תורתנו הקדושה יבארו מן המים משיחיהו כאלו היה מקירו עברית. והשם צעיוס נמלי* בבל לפי דעת החכם אמסמאלד סל׳ מ בהושע ה' "יא. ועוד בילדותי שערתי בנפשי לאמי כי אולי נגזר ממנו השם צאדיאקיס יען אשר המזל יופיטער הוא המושל על כל שאר המזליי• ■ ודיל. יאות א״כ השם צדוקי לכל אופני ההכחשה, בי מי שלא יאמין נתחיה גם הוא עו«י; תחת המזל כי עם כל החריצות לבטל המיל,מול לא יספיקו מעשי האיש בכל עתותיו ושמי חייו נאק להטיב גורלו ומנת חבלו דעיקר שנר מלוה בהאי עלמא ליכא (קדושין ל״ג, ע״נ) 4