Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 58

58 — לפניו פסוחיס אז לא ׳«,ה אס עס «גילי יק כפי פנים סמימזה כפי דיך הטבע, אכן אמרי אשי כנר שיבה זרקה בו והצבא אשי לאנוש עלי אלן כבי מלן הלך לו, אז יסל למנוס אס קצב העס הנשאל עוד לו יק לימים, וכאיש אשי לא הנסלו לו יק יימי שוא ולילוס עמל וזה! בא בימים. .Er kam dahin, wo man die Tage zählt ועל הנא אמרח ענד אביהם אנכי, ולנלסי אמרו: אנכי ענד אבכהם כמשפט הלשון. העיר: כי לצה לה ויוה נזה על גודל סמימוס אמונה אליעזר מדמשק מול אדוניו נאמרו, כי איננו כשאל העבדים אשל ימינם •מין שקל ומשמשים אס לבם לק למען קבל פלס להמיוה נפשם, עבדים כאלה שמים אס עצמם לעיקל ואס אדונם לספל', אן: ענד אביהם יצונו כל עצמי וכל היוהי וכל סעודה’ היאלהיוס ענד אנלהם בכל נפשי ומאוד׳, והוא ה עי קל, ואמי׳ כן: אנכי, הדאגה בעדי היא נאה אסרו ודפמ״ם ישפסים יושק. קול נהי ובכי על מות אשתי הנעימה אהבתיה מנוער אהבת נעורים אשת היל הצנועה מרת חיילה לעוובעער, עלתה למרומי אל להתלונן בצל שדי ביום הכפורים מנשים באדיל תברך לפ״ק. Van Nathan Läwbeer. הלכת לדרך מרחוק אשתי היקרה הלכת לבדך ואותי* הנחת ברוח נשברה, הלכת בדמי ימיך לאל על מארץ נשיה, ואנכי נשארתי בדד לשאת תאניה ואניה. הלכת למסעך מםע בל בני תמותה — המסעות הגדולות כלית—ואני אנה אנוסה? להליכות עולם שוכן מעל לך קרא: קומי לכי למסע צלמות אל ארץ גוירה; לקול דב־־ו שמעת, לפקודתו הקשבת, את דבר פיהו מלאת ולעם־ הנך שבת — ואני מה לי פה עלי ארץ ותבל אם ימי משושי נהפכו לבכי ואבל? אם מרה ולענה מי רוש מנת כוסי ביום אקראך בשם ואינך, חמדת משושי I לזאת קול כתנים על מותך אי־ימה אריד בשיחי ואהימה מימים ימימה. את נצבת לימיני כל ימי חייך עתה נצב הגל הוד. והמצבה לראשך, שם בעמק הבכא, זה מקום מגורותיך, במקום חשך ולא אוד ינוחו עצמותיך;!