Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 57

57 ואם גם לאהבת האנסים חמדה. ואע מתלקחת לבביה; בכל זיאת מעולם"לא בנדה... באחרון ממאהביה.- נדיבת לב׳ לכל רעב לחמי פרסה מבלתי בקע מאומה לכלי הלך ה*וי|עה ממתח... ו:|ךן בעלה הךימה• ־ נפע הדרי והודי׳ תקותי נולה: החיה'אחיה אחלי מותח? ז 'לא ביי אחריה' אדה חיים עאולה... למען אראה בקבורתה. - .Exegese von M. E. Stern הלא אהלן אחיך הלו• וגוי, (שמות ד׳ •"ד) אץ אמד «1 המבארים vv לבו לפשר מלה הלו• החמוה למא7 ובי הלא גס משה לוי כאחיו? ונלאה ג• מלה הלו׳ באן ל ה ואל והפלגה, נ׳ נבל נמהל עלזה במהילה הקבלה מלז׳ל ני שבע לוי לא נשתעבדו כידוע, ב• יל' אבק היו מופלגים ומצוינים במעלות ובמדות רמוה, ונדמצינו בעגל נקלוא משה אדונינו: מי לד׳ אל•,מיד ויתאאפו אליו בל בני לוי, ובמאמר_משה: האומר לאביו לא לאיתיו, ובלי אפק היו נודעים לגבולי בח רוחני וגופני, ורנה נפצול משה פת לבלתי שלח רי״י לפרעה, אן כי מדוב ענוה ולנאות לוח עשהו בידוע והאיש משה עניי מאד, גבל זאת מחרות אן די גו נלאה, בי לא היתה הענוה פה על אפנה, ב׳ עת להתרומם ועת להשתוחח, וגם הגאות בלאה ד׳ למעניתה וגס לום הלבב לתכליתו כדמצינו באאא ויגבה לבו בדרכי י' (דיה ב׳ "ז וי) ובאשר הלאו בזאת בני ל,׳ נשלפס חלבם גס איש מיל אחיו לשחת לחמם, יגל• אפק מדת הלחמים נאוה ומעעלת למאוד וביתר שאת מול שאל בשל, ובכל זאת «עם לעשות לד׳ השלו חולת חובת הלבבות וברוח מזק מצור עשו מה שעשו, כי זה אורח גבה לב וגדל נפש להאיר בל פנים הגשמית לבלתי השגיח עליה . וזאת היתת נ׳ב תפארת י5’ לוי עלי דרכם. והנה משה בהראותו פה ענוה •חילה ושלא במקומה, נלאית כמעט דומה לייייך לבב, הלאה בזאת כי לא החימש לבני לוי הנודעים לגבה׳ נפש וגדול• הלוח, וז׳א: הלא אחיך הלו׳, ל״ל הוא •תן עדותו על התיסשו לבני לוי ותולדתים מגבול• כס באלה, יידעתי כי דבל ׳דבל הוא אש בל אשל אלוה . ומדי לבלי באהרן אחינו המו מעי לאמרות סן אשל שמעשי מפי ידידי וחביב לני לניד החנם הסוקל השלם הדרשן המפואר לחהלה מויה אהל; יעללינעק ני• וזנול "זכרנו עוד. נפי נשקו בל פן יאנן נתהליס העיר עלי נקעו מלח בל בארמית ולא אמר I5 אשר מבני עבל הנהו, אשל לזלא הנהו בעיני בל דורשי זמירות ישראל? אכן בפנותו דיך נדמים לאלסוש הפשע אמל, בי הוא לתפארת המליצה עבור מלש פן הנאה אחריה סנדמית בהנדסה עם מלס בן, ועל ני לא לצחות תחשב נאמרו: נשקו בן 0ן עיב נקע שם נר. ודפס״ח. והכה העלני על מליצת: נא נימים, הנאה להורות הזקנה ולא ידע אנוש שחרה , ואמר: נ• נל עוד היות האדם מלא עלומים אשל כל שעלי החיים על פני כלם