Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 52

- 52 - ההוא. שם נאמר אה אשר קלה עם נגהן וסלש שני שלישי המלן מפואר• השן, אין התקצפו במלכם ויבקשו לשלוח יד נאחשויוש ויסננלו אוחו להמיתו, והמעל הזה נתגלה למרדכי והוא גלה מזה אזן אקחל והיא אמרה כ; להמלן נשם מרדכי, ויבוקש .הדבל וימצא כי אמה נכו; הוא ויענשו המרצחים אלו נצונש מוח, ויכחב הדנל נשפי הזנלוניה אשל למלן, ונזה נשלם ינגמ־ בל הענין הזה, ואולם נשאלה נא האמה נשלם ונזמי ה־נל מכל ופל? האס לא נפקד האז המלך לעשוה עוד מאומה לה שלום הדבר? כ• הה נעשה איפה נהאיש מרדכי אשל הציל ופדה אה ח" המלן ממוח ¥ ההוא נשבח כעז לגמרי ולא ׳זכר ולא יפקד איה; פעלו, לא נא זכרונו לפני המלן למען ישיב לו גמול,עדי מאה ה׳ היזה הנשנה לנדוד פינה מעיניו והנימה מעפעפיו, לא זכר אח מרדכי עדי ירד מלאן ונדד בנהו ומנעו בקרקע שש ה פעמים ועמי על גנו ואמי כפוי עונה כפוי עובה עמוד ועשה עובה למי שעשה אחן עונה, כנאמר במדרש, ואן כאשי נה״של באלה צור, להניא לפניי אה שפל הזכלוניה, ו כי כקראי לפניו אה הקידוח בנגה; והרש, והגידו לו על דבל שאלהו כ׳ ע־ן לא נעשה עוד שום דני הגמול והכרז עונה למרדכי, אז הפקחנה עיניו וצוה להח לו יקר וגדולה ולכבדו נגד זקני עמו עקב פעלו העוב, הראיחס ידידי הנה כי כן יודחו של הכפוי עובה העכורה והשחורה, נאשר נאמנה נעצם וראשונה עם נפשית עכומה, וכאשר היחה נאמנה עם נפש איזשיריש. והי נפשו לשאול הגיעה, אם לא גם נענץ הזה עבדי א תשו דוש אנחנו? הגידו נא היש בקלנכם מד ח הילה עונה מיל המטיבים אחפם אשל לפעמים אשרכם ׳שדו ■גם ה נינו? היש כנה לב ל־עה ועי נים לראוה ולהכיל אה כל העיב והחקר הנעשה לכס מזולהכס? או אס לא נהפון היא, אשל חשלמו רעה 'השם אהבה? או אולי לא כן הוא? אש כן איפה איה הכלח עונה שלכם נגד מלמדכס ומידיכם ולאשי דהיכם? אנשים, אשל קדשו כל עהוהיהסוימי ח״הס להגוח נהולחינו הקדושה, אנשיש, *אשד בעד אשרכם שלומכם וי-״בהכם •עמולו ויפעלו, אנשים, אשל נעדןס ובעד בנינה בחודש הי ז•למדו, אשל בעיכס ובעד בניכם יהגו בה ־יום ׳לילה, אשל בעיים אל אל ידרשו וישימו,בעדכם ׳שאו ויקננו? ואם אמנם לא נאוה לאיש היהודי לעשוה העיב והחשד נעבור השלום נמול והכרה עונה כמאמרם ז׳ ל אל הה׳ כענדיש וכוי, אמנם לא מפני כן הזהרה מלוח הירח עינה למי שנהמייב בה, ומה גש להקל אשמח הכפוי עונה והשלום רעה החח עונה. הן אן בל חודה וה״אנה ומשטמה יקצרו ראשי דחכם ומורי עדתכם למכביר, גס דבלים אשל לא כן נהפאו עליהם, ני המרו אח לוחש זיאנלוס נפל פה ועליהם נחנו בקולם, פה לעשוה כפל העולה על רוח אנוש ולמלאור. לצון איש ואכה, לישן דין וחשבון, פעס לזה ופעם לאחל ממפעלם וממעללם, משנתם וקימתם, מדנורם ומלחפוחס, מחנומחס והקיצוסס, מכל דבל ודבר אן. גם ממקום «גירשם וגיח יירשם, כנאמר והביעו אחד משי. עד בואו האהלה. רן נניח זאה בעז. לשאלה אמרח נפן, עד כמה הגיע עליכם הכל־ טינה נגד פני הי המפן חקד ומינה להעיב, אפר אן לו לבדו ׳חני יאחה השבח וההודאה על היל? אשי אן לו דומיה ההלה מכל החי אפר נשמה נאפו, כמאמרם ז״ל ע׳ פ כל-הנשמה ההלל יה על כל נשימה ונשימה חהלל אוהו, עד כמה היקר בעיניכם הודאה הזאת? וראה נא והנע מה גידל העלון לו ואיזה חידה והלל מידן מבקש? הלא לק ליראי. אוחו ללכה בדרכיו ולשמור מצזהיו ככחונ נדבי קדשו, מה ה' אלחין שואל מעמן כי אס ליראה וגוי, עדנים אשי לק לן לנדן ישכנו וינמילין אן עינ וחשד ואשר זמני ונצחי, הלא אן זה דנל הפיר והההלה אשל ה' אלהין שואל «עמן, הגד נא עד כמה עלינה ההלה הזאה כעת נפי עדה בני ישראל? האס זפול הזכור המצוי. הזאה נכל עה ופעה, האם הקדם "אח פני הי נשיר וקול חודה הזה כל היוםתמיד? לא! אומר ואענה, אנהיענדיאמשולושאנן, השבח וההלל לא ישמע על פיכם בלתי אס נפה ס קפל הזניוגוה לפנינה, השפל, אשל נו נרשם נכחב אמח מעשה כל איש ופקודתו, השפל, אפר מנין שורותיו יזכירו כל נאי עולם לחיים ולמות, הקפל, אשל מאליו יקרא ומותש יד כל אדם ני, לק נעה יפתח הקפל הזה יזכור איש הישראלי כיום להניא קרנן הודה ושיר תהלה לאלהיו, כמאמר המדרש, קפלי מ״ם וקפלי מתים פתוחים וישראל אומרים שילה, לא יבא חק;פרק נ:נ איש הישראלי כיוס להודות לשש ה' ולזמר לכבוד קדשי בלחי אס מן השמים ילד מלאן המשחית להוליד ולהפיל אלה מפה לאלן או להוביל ולקרוא אלה <:«: לקברות אל כנלח אלן. לא, ידידי, צא נעח יאמר מישראל נ׳ מכיל עוני. הוא נגד ה', יען לולי כן נ׳ עסה גם רוח אמרת העונה יוחל בעדני האמונות והדעות היחה נעם הזה, נ׳ עתה על אופן אחל היותר טוב הי' נשמר בקדושת יום השנת, כי עתה לא יבאו לנים המתפרצים נעם ויחללוהו ויעשוהו ליום המלאכה, ני עתה לא יבאו קציני העם המבורכים בהון ורכוש, אשל עליהם מק החיוב להכיר עוניז ביותר נטל, לא יבאו נמעט כ׳ אם אלו לבזותו ולחללו, לולי הי׳ עם ישראל מכיר עוני. לאלהיו —