Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 53

— 53 — לחי• עם מגל עמי הלק ממלייב בילתל להגיר עלבת הלל זלהלזזת זלהלל לשה קזשז — לדל* י1’, מייל עובה, כי עמת לא הי, נקל בעיניו לבלתי שיווע אל קול דבלי ה׳ בתל שיני אליו; וזכרת כי ענד היית נאק מצריה ויוציאך הי אלתי* משס ניד חזקת ובזרוע נעויה על כ! לוך ה' אלהין לענות אש יום השנת, לולי הי׳ ישראל מניר עונת אלהיו, כי יעשה •תן עיניו ולנו להגדיל ולהאדיר כגילי קדושה תודתו, להוקיר עלגה מפז ואופיר ועגולה אבני מק, כי עתה ישתדל בכל עוז כ׳ ירחיבו ויפוצו מעינות מכמתה, ני ישתלו ענפי אמריה העתודות בכיס ה׳ צבאות, כי עתה תשאתו דוחו להקים בתי שפר ולמוד ובתי מדרשיה ללמוד וללמד נמו תורת הי תמימה שבנתב ושבעיפ, יאפק גס לב האבות ישיב לבנים לגדלה ול־ננה על אינן הזה למעי יהיו ננעיעיס מגודליה ליריאי י•' וחושני שמו, לילי הגיל ישראל עונת נגד אבותיו וזקניו משנות דול ודור, כי עתה מהנמנע לחי לקלן ולבזות את עיקרי הדת אשל עליהם מקלו נפשהיוחייהס, ואשל עליהם הלנו נשמחה בעוג לבב למצר מות. אכן נענץ הזה עצמו נבלש געת מעאת יהודה, את גל הקולות אפר ענדו לפניו נס ידע ולא הכיל, ואס כל החמודות העתידות לבא באחרית הימים לא שם על זכרונו, כמאמר הנביא בתוכחתו ‘-ל עו; הזה, ילע שור קונה, וחמול אב,ש בעליו ישראל לא ירע עמי לא התבונן, וכאשר באלו מזיל במדרש על כולן, ישראל לא ידע לשעבר עמי לא תתבונן לעתיד,נ׳ הכת מדתו של כפוי העונה אשל בפפל״ס תאשם נפשו, א׳, שחת לו הרגשת מושר השכל הפנימי הנעועה נקרב איש ולב עמוק, יען נחש במצח נחושה אז תעוב אשר קבל מזולתו, וזה כרי חטאתו על העבר, ני, שוגר נשאנו נפש ובזדון לב בער* החנינה והחמלה ונועל דלת אחריו בפני עיפי העיב והחשד, על ב; תאשם נפשו על העתיד. יין, א כ ח י ע נ ד י א ס פ ו י ו ש א כ ן כן נמדת כפוי עונה, כן נמדת ההתיפוה ופן במדת הגאה והגאון, ואולם אס המק בנו להודות ולהלל לשם ה׳ כעל כל אשר גמלנו כרחמיו וכרוב «אדיו, אם רלונינו למלא הפעם אחל דברי קדשו ועם נברא יהלל יה, עלינו להשיר מעלינו אשמות ייללו למען נהיה כולנו יחד עבדי הי ולא עבדי אמשילוש, גס לא עבדי פרעה, הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה. ואולי מחלה שלש מדות הפחותות והצשמתות הזהירונו אז ל נאמלש (פשיזיה קי״ג עי■ ני) שחין הדעת הובלתן, ואלו תן, דל גאת, זק; מנאך., ועשיר מכחש, ורצונם לומר כפי ענינינו א׳ הן עס גני ישראל זת החילו לעשות לו לעס קדוש, לבלתי לכת בגדולות ובנפלאות כיא להיות נחבא אל הכלים, ולהטות דרך ענויס, וכנאמר אליי מפי ה׳ על יד נביאו, ואל זה אניע אל עני ונכה רוח, יאיפה א'יכ תועבת ה׳ אם הדל הזה גבה לב ויום פינים הוא, נ' והנה העם הזה זקן נאק גזעו ומראש מקדמי קדמתה נבחר לה' להיות לו עם שגולה להשיק אור האמת ואמונת אש דת בקרב עמים כנאמר מפי נביאנו, והלכו גויס לאורך, ואם תזקן תזה משפיל ומבזה את עצמו כל כן ׳■פגיה אחרי נמוש׳ ומנהגי דתית אחרוה, נעשות כמעשה עמים אחרים ולהדמות אליהם ככל אות יפשי, תועבת ה' כל עושה אלת, גי, מי כעם ישראל גוי בארן קבל מאת האל •תני עונות רנות ל_׳ד פלייי יזשפר כמוהו, ולכן עליו נעל מק החיוב על אמת שנעה להודרז לשש היי ולהכיר המון "שדיו 'יחמיו מכל העמיס אפר על פני האדמה, וגל: כ; אס חדל •חד; מלהכיר את כל המון הטוב "!'-'לשר להביכה נמל נתברך, ובאש? תליה זהלל יכחש לאל ממעל :• ידדז הנל זיאמל לא ־.זא, -ז כג אלה שגא ה׳ ויקוץ נש, ואין הדעת שובלה;. ':יעומת שלש מדות הרעלת הגלל, עני שלש מדלת עונות אשר הצגנו בפתח דרושנז, נהם ינהג תאדם חיי האושר והנצחי, א', ענוות; ושפל ברך עקב אשר ארסות צדיקים ישמור ודרך עכויס יעי• לבצת׳ יום לבנו ולבלתי שאוה נפשו לאחוז נקנשיני הגאה וההתנשאות, נ', שיין ועייל שיין ינפיק לגדיש באורייתא תדירא, עקב ילך בתלם לבבו כל הימים את דרך חייו על פני תאק, ולא ,*יי'יי'! ושמאל מכל התורה והמצות אשר צ ותו ה', ולא ישור לשאול לקול מלחשים ומדמים, ולא ׳פגה לכל אשי יהי' שמה הרוח ללכת תחת אחד השיחים, ג', ולא מחזיק עינוהא לנפשי', עקב בי אם יינה כבוד עשרו צא נשאל לנו ולא רמו עיניו לאמי כמי ועוצם ידי עפה ל׳ אח החיל הזה, -ק יכיר ויודה אשר אן מתת אלהים וחשד׳ אל עשו את כל אלה, ויודה לה׳ חשדו בלב תמים, על * "פי גמלהו כל הימים. •ואל ה׳ כי חפינה ותיבנה תכונות אלו נקמנו, וכי חשבונה תמיד ייייס נגנוצינו, לעוב לנו מעשה ועד עולם, אמן ז