Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 51

-51 יא שגילו ’אד לרגלי הסמור למען, יאלם דומיה דונל עמק ולפג תשאצניס, כאפל דבל כן עשא, 1’לני שניהם יחדיו, ואולם נמר רפוס רגלי הנוקטים במרחבי עיר אחרה, ויתלוצצו האנשים האז גאמרס אין זה כ״א תכלוה ופהיוה גדולה, בי למה זה אין גס אחד משניהם רוכב על החמור אשר נחו יכיל לכל הפחות לקבול משא אחזי, אז נשמיע הזק; אלה הדברים פתח אס פיו יאמי, בני למימי, נאשר הראית בעיניך ובאזנין שהעת אין בידינו ומהנמנע הוא לנו לעשות 5לצון נל איש יאיש, ני כל האופנים אשר נקיקי במקע לא ישרי בעילייכלס יסד, על משפע אמד, הטתה ידברו המה'כטוב בעיניהם, לא אפן עוד למשפט שכלם ושכל משפטם,נלכה נא לדרכינו, באופן הטוב והישר בעינינו, ונדרך הנאות לענינינו. מעצם הקשור זה יצא לנו למיד גדיל ועצום, הוא יאר עינינו לראות בדעות בני האדם גשינויה; יבחלופיתן, כמאמר חז״ל נשם כפרציפיתיהם משונות זה מזה כן דעותיהן משונות זו מ;י, וא״ב איפה נמה גדלה הקכלית והמשגה להראות פניה לכל צד ולעשות כרצון איש ואיש. ועם כל זה פחיתות זו של ההתיפית וההצטדקיה נעופדיני, היא היא אשר תשתרר גם השתרר ביייינו, על זאת עצבה רוחנו ותאנל נפשנו, וזי החילם לעשות המתחדשיק לבקרים ההולכים לרוח הזמן, ושואפים לעשות חדשה בארן, ואך בזאת נאות להם לנהוג המיר אחדי׳החקיס והנמוקים. י־י'! פעמים לא מעט גס אחרי מקי ונמוק׳ דתות אחרית, בזאת אותת נפשם לעשות כמתכונתן, יי בייל אלה המתחדשים בזמנינו אשד כמעט זה כל פרי ישעם למגמת חייתם להנהיג נמוק• נפדים בתוך מחנה העברים, כל אכל גדל ותצליח על אדמת ישראל, כל המטעמים אשר נעשו וגי ■הופנו בנית •עקב אי חפן יקראו למו, אותם תתעב נפשם ויהי לבז נעיגיהס, אן את כל אפר ®יפיט להם מנוגה נגדם מצד אחר, אותו ינעם ויערב לנפשיהס, הוא נושא חן'ומקר בעיניהם, ^יי!, מהללים ומשבחים עד אין מקל. האמנם ענין זה מאמת עד מאד נמת עצמת מחלת המפיס האלה, כי כטבע מחלת הג־ך. כן טבע מחלת הנפש, והן החילה שולח ידו נפעם נפעם יק לרגלים המזיקים לו והמכבידים את חלין, תחת אשר כל «אפלים מועילים וקמים קגוליים סזענ וגעלה נפשו, פעם יבחר נזה ופעם באחר, ופעבור שטה ורגע ותנה נהפוך הוא וימאן פטם גזה ופעם נאחל, ולבקון- לא ימצא נועם וקורת רוח בשום דני, ולא ידע אתו מאומה נמה הפ?ן- נפשו, הלא אז; מצין הבחן וחיך אוגל יטעם, מקול אחד לפניהם כמו זה כן זה._ אמה היא על כן אמיתי על תכונת הההיפות השוררת נעת בקרב ישראל דוה לנינו ותאנל 3«פינו, לעשות כרצון איש ואיש, לעיון הזה הוא השליט בקרבינו, נו תלויות עיני כל לתת לו יעיז והמשרה, כרצון איש ואיש זה מרדכי והמן, כנאמר במ-רש, מא:ו המתחדשים אלו להפחית פרית הידידות עם שום אדם ואפק רצונם לעשות כטוב וכישר בעיני מרדכי וגם בעיני המן, ובאמת "’5® עושים כרצון אחד מהם, יען גס עתה חק היא נמלפנים, אי יהודאי ׳היראי אי אימא׳ וכל עוד מלת החניכות וההתרעות הזאת מושלת בקרנני, כל זמן שהתכונה הרעה הזאת '"יי-טח נקרב ממנינו, אכה׳ עבדי אחשזלוש מנן. אמנם ידידי, העת לכס נאת העת לבער מדת ההתדמות מעל גבולינו, באה העת כנרות טלחיק ההזיפות מקרב אהלינו, העת לכם להעריך ולהקדיש דבל הי ומצרתו, השמל לך פן tp אחריהם ופן תדרוש לאלה יה ם נאמר איכה יענדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן "י’׳ העה לכס לשמוע נקדל'" דבלי נביאנו האמת והצדק, אל תשמח ישראל אל גיל כעמים, יי ננס אתם בחירי וקגולי אל, אתם אשי בני אל מי תקיאו, לשמוח ולמדות נימי חגים אפר . איי"’ דת אחרת הוקבעו? מה לכס, כי תעשו כמנהגי ונמוקו הדת אשר כמו זר נחשבו לבית "יה ומתנגדיםומתנחשים לו? מה לכס, ני תלבשו נגדי שיש ורקמה ולערוך שלחנכם במשמנים תקים כנימי מועד באותם הימים אשר הוגבלו לחג לדת אמרת V תחת כי שבתותיכם י טליכס תסללו ותנוזו לעשות אותם במזון חול וארומת תמיד וחסה! בבגדי חול הנועדים חנף ולעבודה? הראיתם מימיכם כי מאמיני דתות אסדות השתדלו לעשות כמנהגי דחכם? £ "ה טל מסם לעשות ולהתדמות כנמוקי דתכם לסוג ולשבות את ימי שבתותיכם ומועדיכם? ‘ '• ״ל החרפה ועל הכלימה, ונדי בזיון וקלן. נ" כן ידידי, כל עוד אפר פחיתת רהסיפות משחקת /נו, כל עוד מדת ההתדמות תושב לזצצ׳כו, נל זמן אשל לא ננתק מוקדי האוצח הזאת ונשליכה עבותות קכליתיה ממנו, טבחי אסשורוש אנן, ואולם אם החפץ בנו להודות ולהלל את שם ה■ כעל כל אשר י-יוק ונטלוה, אס לצונינו למלא אסל׳ הכתוב בדברי קדשו, ועם נברא יהלל יה, עלינו יק בכל עוז להיות עבדי די ולא עבדי אסשורוש, כמאמרם ז׳ל התם עבדי ה'ולא עבדי פרעה. מ «דה שלישית יטה ופחותה אשר היתה נמטל אסשורוש היא היותו כפוי טונה נגד ענ^ £ ’•'א' ממלקחת מצלם דמות מהותו, ולהאמת זאת מההכרח לנו ליקס שנית את הקפל בידינו ולגול את מקכת העלה אשל היא אבן הראשה ופנת העצמי לכל המעשה 4*