Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 46

- 46 - יורנו דעת ההואל "גנן. רנלהי נמצא נמקלא, והנמצא הוא יגן' "ויחמוס ננן שנו" (אינה 5' ו') ל״ד המבארים שם. וימה מזה היה: יניוגב אמן נענודה הגנה, — ומדוע ידבל המשולל אל דודו נאל נקנה: נמשך בך, לך באמצע המסוק? — 'זכול באהבה׳'לא יסנן קשור המעל ז נר עם ימס שנו. אשלי מי שעוונותיו סמורות! — העהקהו במעטה דבור הגד" היא נהננה שילייה ני יפה ונשגבה מליצהו, אם ני גס פה לא חדל נסעס נמעס מחטוא בלשונו נמעט, ננה עלב אח המין במשפטי: 'החיים מנו נ עד לה הצלחה הביס רחוק ממנו". ובמליצה "ולא יעלו במעלוח על מזבח וגוי שאינה שייבה אל הענין בוודאי לצה להניא המליצה : לא הניף ברזל על מזבח ה' ני חרבך הנפה וגו׳. — לד .32 השיל אי הסלע: מושך נמלק שפתיו אה לב הקולא .אך בבית העשירי בחרוז השניהשחמש נפעל ״הלמו לי, המה הניסו לי שלא נדה הלשון! — לד .33 אגדה נדרשת במין סומל מהמבקר השנון הליש עראנקעל, וכוונחו רצויה וטהורה, כ׳ נמלת נפשו, כמו נפש כל המשכילים הנאורים, על המסמלות אשל נטעו נעלי אסופות הקבלה במצווה תקנוה וסייגים, מבלי שום עצה ומלילת במקודם טעמם ונימוקם לפי הזמן והמקים . ונדרך דיש (כי אמנם לק דרש הוא מה שחלק המלה לשמה לשתי תנות אשל לא יוכל לעשות כן נשאל לשמה המוזכר בתלמודים ובמדרשים ד״מ עבירה לשמה וכוי ונוי ) פירש נזה אח דח׳יזל בתענית ע״ש. ויפה השערתו בהערה סי׳ וי על ניטול מצוות באלה בספלה כל נדלי; ובתעלה סי' א׳ היטב במליצתו *החסידה לבינה" נרמז על צדיקי החסידים לובש׳ לבנים(״וחוק לבנים: תתנו!) וזנל לדבר ני על "החסידה״ ת״א"חיולתא״.— צד .11■ הניא לנו הדל .Alois Müller (מחבל הס׳ פירושים וצדוקים נל״א .1860) נס" א" מנתב קטן מהחכם הנוצרי מחלין אל ל' יעקב, ונשי" נ' מן ל׳ יעקב אל לומלין איזו תשונה קטנה אכן לא טל המנתב הקידס, ונס״ ג׳ מכהב ארוך בלי פסיחה אל מי נכתב? ובלי חתימה ממי נכתבV ובלי הודיע לאיזו תכלית נכתב? וצורתו איננה כצורת.אגרש, כי אם דומה בהתחלתו: "ידוע לבל ונוי. לאיזו מודעה (ויוכל להיות כי הכותב הנוצרי נעלמו בסב לאיזו תכלית מודעה כזאת בעשותו תוצאה קצרה ממכתבו אל נוניט אשל נביא פת להלן; ויקר׳הוא א״נ כי החכם Müller יודיענו מאיזה מקול לקח את המכתב הזה!) והמכתב עצמו שלוע וקלוט ומקוטע ומלא שינישיס וטעיות מסל ויחיל ומשפטים בל נדעם ובל נבינם, וגס הסבם המעתיק וגס החכם המוציא לאור לא העירו ולא הזכירו א׳ מזה נעתק ואיה מקולו?' סוף דבל לבל יתקלקל בחכמים האלה החזקת לחבל שאינו מוציא מידו דבל שאינו מתוקן, הנני מוכרח פה לה פיך אור על הדבל הזה ואם בתאריך מעט. — המכתב הזה בשלמותו בקומתו ובצביונו נדפס עוד בשנת 1837 בספל : .esel1irl1to“ von (!. Friedlllndor״Heitriige zur I?eformntiou8״ ונשנה להדפס עי" יכם אחד ושמו רוני; מקאפענהאגען נסוך עלי היהודים של דר: פ־ל־פזון בשנת 1839 נומעל 87, והעיר המעתיק שם כי במכתב הזה נפלו איזו שגיאיה ועתה אם ייטיב הסכם Müller להודיע לנו מאין העתיק המנתב הזה, אולי יעלה בידינו להשוות שתי הנוסחאות למען הוציא הדבל לאמחי, כי לא דבל רק המכתב ההוא ויקל מקרהו בכמה אופנים. החנם הנוצרי יוחנן לוסלין נתב אותו אל היהודי lloneto de Lates רופא בנית האפיפיור Leo ברומה *) ויבקש מלפניו להמליץ בעדו לפני אני הנוצרים נגד מתקוממיו ומרדפיו על דבר אשר הציל את ספרי התלמוד מדין השליפה. וזה נוסח האגרה : (ואנכי לא אגיה ולא אתקן מאומה לק אעיר כפעם נפעם על השנוי פה מעה שנדפק בכי" אשל לפנינו) י. לאדוני שיושב בשבת תחכמוני המאור הגדול עמוד גולח אריאל נהיר הוא נשחקים רופא מומסת א״מ מזל טוב נלע״ז נוניט במדינת רומי הגיון רופא פיפיור! אסלי דלך מבוא הנאים בשערי הקידה נכנסים בשלות ויוצאים בשלוה גם אני הצעיי הסותם בשולי היריעה המשתחוה אפים אלצה ני אין ממנה למטה אדוני אסל׳ שלומות לנות ולשות מוכרע מפני קוצר לשוני ומעוט שכלי באתי להודיע למכ׳ת איך (עי *) ®crfll. l'iviiiö Fürst im Jahrbuche für Veschlchte der Juden und des JndcnthnmÄ, zweiter Band, 1861, Seite 337.