Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 45

— 45 - היוגניס בעלי להג יראו ילמדו ויקסו מותר להיטיב מעשיהם לפני. מנאי., ומלל! ה מחנה העברית טוב מעת ודעת במקהלות הכוננית; — ותשאל ממני לנופף שנית ידי בספת הבקול גס על הנ״י הנונרז׳ הוא המסגרת כ״ו. הנני לעשות כדבריך, והא לן שנית שלשה גרגירי נקיית בדבריה מעטיה ניד העת אשר חזקה עלי: צד .5 נד׳יה: אמר שדייל — נאמנה! אך נודד הסכת הזה נהגות לנו! מי ישן ונדע מי< ענין סתירת מחקי׳ שפינוזה אל יוס מותו של הסכת שד׳ל? (הי״ו כי יקי הוא לנו ולכל בית ישראל! ) כאפר לא גבין מאבינו יצחק מדוע יק לפני מותו נכספה נפשו אל ציד השדה! ־־־ ואולי זה הדבר אשר יצדיק את הסכת שד'ל במהסלותיו על 'החוקי הגדול, באשר נד נייס ושכיב מר איור להא׳ מילתא דנדיסותא. ,",י העירונו(תשובה נצסת .26) כ׳ גס אין אסד ממשנאי שפינוזה אשר יטפול עליו המניעות" "ערמה ומרמה" חואריה הבלתי מתאימים עת י-ייאס נעל הדין נעצמו: שפינהה הלן כל ימיו בדרכי מישריס, (המשתדל). כמו כן לא ערב לב מלדפיי בתכלית השנאת להחליט על נקלה נדני שפתית כי פפינוזה לא היה חוקר גדיל — המשפט הגיוני אשר דיש הסכת שדייל כמין קל וחומר של שטות הוא נאמת רעיון לס ונשגב. ואס קל הוא בעיני הרואה רק על פניו. חומל הוא אל השכל הרואה מנעד יחויל אל עומקו. הא לן המשפע האחד עשי הזה (מולה ננוכיס החדש סלק שני צד 4 הערת -־) האלוה, הוא העצם נעל הואריס בלי תכלית, הוא מחויב המציאות" — והביא שת כמנהגו מופת ראשון ושני על המשפט הזה.ונמופת השלישי הציב ההגיון הלז לאמר: "היכולת להיות בלתי נמצא היא אות חלושה, ובהפך אות גבורה נהיכולת להיות נמצא. ועתה את נל היקום הנמצא בפועל (ולא "מחויב המציאות״ כאשר העתיק בשגגה הסכם שדייל! ) כולל לק נמצאים נעלי תכלית: א״כ יגדל עוז הנמצאים בעלי תכלית בפועל מעוז הבלתי נעל תנל׳ח נכח?" (ולא ,ההחלט" כאשל העתיק הסכת שד' ל ויצא משפט מעוקל!) וגלה שת פפינוזה בהערה (Schotte) דעתו נזה להוכיח מציאות השם גס למפרע (1 posteriori:). והרעיון מונן עע"י מה שנודע כבר כי שפינוזה הלן בהליכות נפש אפלטון אשל החליט הלירות הראשיות בתיר השלמות היותי אפשרית. ועתה אמרי ראותנו הלום יש" היקום חסרים בשלמותם כי קן ותכלית להם,הלא נדמה בנפשנו צורחת העליונית בתכלית השלמות ונצחית באין קצה; אכן אין יהיה היש הזה היותר שלם אם הנהו רק נכס הדמיון ולא *פועל המציאות? — ואת רצונן להבין המשפט הזה על בוריו ראה בדברי הצרפתי himils *Snissc בהקדמתו להעתקת ספלי שפינוזה 42א1 עמוד מ ד ־- מיז ביאור נכון ומתוקן ע- ההגיון הזה הנראה לכאורה כדבר שאין׳ לו שסל. — שם פיק שנים עשר: בעמל החכם שד ל להכריע נין הכתובים הנראים כמכמישיס זאיז יא למדנו חדש כל מאומה, כי מלבד דבלי חכמי התלמוד והמדרשים אשל מצאו פכר לכל הסתירות האלה והעלו את הפשר הזה למדרגת שלש עשרה מדות דר׳ ישמעאל שהתולה נדרשת *הן בהנליע כתוב שליש• בין שני נסובים המכחישים זה את זה; הנה רבו כמו דנו נס בין נעלי *־®8יי — מחכמינו ומחכמי העמית הנזכרים כלונס בספר קונסילייאדור (Conciliador) ר מנשה בן ישראל — המבארים והמתרגמים אשל הפליאו לעשות בהכרעות כאלה, ולא חקירה דעתם עד שמצאו ברובם נוסחאות בונות והקולר חלו׳ בשגיאות המתרגמים המעתיקים, ומשה אמת ותורתו אמת! ,יי 21 מזמור להודה מהמכס מהר״ל דוקעס. מה צדקו חכמי הנפש בהחליטם. כי '8יי; נח השכל בחקירה עיונית יתאחד אך לפעמים עם כשרון כח המדמה ביופי ונשגב. •ן זה החכם הקילע ברפש מחופש הנקייה אל השעיה ולא יחטיא, עשה לנו הפעם שיר ייזילהס־ר תחת הסיר! — בשירי הקראי ר'מ ויראי,וכשעלה נעת קלעו׳ העיר שם נסי״ 2 החכם המנקד כן נקדתי המלה לפי שהיא נקבה מן שעל והיא בלתי נמצאת לק פ" א במקרא "ר. 5יא הסמל שערת נשרי,, שגה כפלים, נ׳ המשורר הזה רמז על הכתוב (שופטים כי) 1 ג?'?׳5” ״ולא יחטיא". — בדלת החרוז הזה צ״ל קשתם״ ת׳ "קשת״-. — שם וי י-עיר המנקד ני נ קד המלה נק״ח ע׳ד חק מן חוק — גם זאת שגיאה, כ• יק י ®לי בחילם יולד הנסמך פל בתולדתו קייס, לא כן במשקל פול בשורק גדול כמו כאן ש •ל בגדולתו גם בסמיכות כידוע. — 7 .26 שיר זן ונעלה מהל׳יד ראפאפורט. מדברו נאוה וטהור, ושמן השיל נוטף , > קיא נטל חרמון בבתי נפש הקורא. אבל נננין המלוח שגה זעיר שם זעיר שם, ד״מ עין גינית הניפו. —״ בגנן אמן במלאכת המה "חיוז בלחי טהור הוא! ומי