Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 44

— 44 חולדוה ו)דר —. אן מרז הזהיר לבל לגליה כל רוסו, בפני בדו והתלמידים הקטנים —. ונאמרו הינף אסיז: ו־וי לנוע וארך רונן ומוהל על עלבונו: לעלבון המלעיגיס על דניי הנמים, כ• אינם מבינים נסידותם —. הלעג הזה לא יוציא לוהן מגדרך, רק ההא מוסל לעלבונו בשגגה דעהו, ואהה השאר צנוע וארך רוס אך במקום'אסר מצאנו שהזהיר להחלמידיס, לבל ילעגו על סידוחם, נאמרו [במדרש הובא נילקונו משלי התקגט]: דברי הנמים צריך לקשרם על לנו ונו׳ וסידוסם איר האיר אפילו שיסה מילין שלהם שקיל כנגד בל ההורה" —. בי אך שהמה מביעים בעי נים גלויוה נס להנפלאוה נההורה, בנ״ז המה צנועים לבל לגלוה רק בדרן מידה ופיסה, ובדבר• המשורר [ההל ם קי’ט]: דרך פקודך הבינני ואשימה בנפלאותך" — וגס ריא הגדול נצוואהו לסלמידיו [ברכוה נ״ס נ ] : הזהרו בכבוד סנריכם ומנעו בנינם מ; ההגיון והושיבום נין ניבי היה: ההכוון נמלה "מנרינס", להתורה שנקראה "הברהך ואשח נעור־" — בי המוסיף לדעהה ביסודה וסודה די לה נקרא סבר, בי מיני רוסו ברוסה, וגס היא דבוקה בו,ויתלכדו ולא יתפרדו — ולמען לקיים דברי הבהוב [שם]: דרך שקר הסר ממני ותורתך הנני" ונם "אין מ גלי ן רזי מורה אלא לסכם ומנין מדמהו" — ונדב הזהיר אותם שיהיו נזהרים בכבוד הכורה , "ולא ירגילו את בניהם במקרא יותר מדאי או נדרך הגיון —, אס לא , שיבינום אותם ני; ברכי של מנמיס , להוליך לאע לאט אומס ואה רומם הטמון בקרנה , עד שיהיה סבם ומנין מדעתו. שלמה פ ר ע נ ק ל. ,von Srnjor Sachs מכתב. לכבוד האברך הנגיד השלם, משביל ונבון דבר , מליץ נעים ודובי צסוה להלל בשית מה״רר בנימין שווארצפעלד די מנסת זנרון ברם ממד, היונה, הפליט, התמיה, מאח המוציא לאיר. כל הנא לליפסיא עיר המרכולת לימי מועד כל הקנה וכל קנין בל מקס ובל ממכר בל הנא שם, אם גם לנו לב נשר לב אדם, יה• לב אבן ולנציב מלח. בי עיני בל איש נשואות אל גלומי צמר ופשתים ואל כל אדרה שער, אל כפתורים ופרסים, אל בל אבן יקרה וזכוכית, אל כל מתכת ואל בל מסכה אל כל מלאכת עין ואבן ואל בל מולק, ועל הבל עיני בל ולב בל אל הכסף ואל הזהב. ובבה יאבדו שם בל עשתונות תושיה, וכל שרעפי מדע ילבו בתוהו, דם האדם מקשה כלו ויה׳ למוצק, רעיוני גבר ■והנו ויהיו למתכת, ובל מחשבותיו הן מוזהבות ובלהה נפשי ונכספת והה׳ לכסף . . . ומה ינעם ויערב מאוד לפגוש נין ההמון היב הזה אשר לנס הומה רק לצבור המרים ממרים מכל הומר, ודוס לא יבוא ניניהם, מה •נעה ויערב לפגוש ניניהם גס איש שש ועושה לדק! איש דורש מדע ודורש את דורשי המדע, איש קדוש עיבר נץ מחללי כל קודש — כל תושית ומדע; איש אשר לא כאהד בני האדם, יסטא לכבודם, איש אשר שמי נפשו לא נהיו לברזל ונהשת רק הוא עוד נפר ורבו —. בן בקודש מזיתיך ידידי בנימין! אלהיס יחנך, בן בקודש חזיתיך, יקירי שווארצפעלד, סזיתיך בקודש נין כל דברי סול אסר יסנוך מן הקצה אל הקצה מצדך יפלו אלפי סעיפי חורה, ומשמאלך רננות שניבי אורה, ואחה העמוד הכן נצב על עמדך ולא תמוש, הענוד נין בל טמאי נפש. ושבנה אתם נחון טומאתם, ואליך לא יגש כל חיל• וכל טומאה לא תקרב אליך, כ׳ לקמת רצפה מעל מזבח לבן הניעד נקרנך בשלהבת יה אש דת,ונא השמש לן, שמש הסכמה. וטהרה! לכן יקרת בעיני נכבדת מאוד, ותמיד תהי נ; ימיני, הוחס על יד •מיני, והיחה לן זאת לזכרו; עד יום אחרו; ממני ידידן ומכבדן בלב ונפט. ליפסיא יום הי ביו נישן תרטיז שניאור זקש. Kritisches von Satomon Uuliin. ברבת ה' עליך איש לבני! אמרת אלי עם ספרן היקר, בי דברי הבקורת אשר מרית' נלוס הכ״י כ״ו מצאו מן בעיניך. בי בגללם'יתבררו והתלבנו הענינים אשד יביאו יוגבי כיס שפתנו איש איש ממלאכתו אשר תמה עושים מנסות ביכורים אל היכל מקדשנו. ונדעת נגדילה נץ הפגה הסמדר והבוסר. למען •קצרו מטיבי לעד נשפה את פרי עמלם, וצעיי' 0