Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 43

וגם הילל «נידו קיא עליו בדברי ׳ר«■׳ ״על אלה אני נינ<ה, ע'נ• •ולדה «■ה, ני דסק ממד מנחם 1,1 —" נ׳ ״הילל ומנחם (—נטלם שיצא ׳מנמס ממועדי אל להעמליס והפשלו־ם - ,) לא נמלקו ״(משגה «גיגה שם). «נמס וני —“ שנוא׳ נפש דוד (שימן הי)(epp «שכה קנים) "ליש נן עקשיה אומי זקני מיה נל זמן פמזקינין דעהן «וטיפה עליהן שנאמר «שיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יק« וני •עו׳ש ונשנה קנ״נ, ונדנלי מהלש״א נאמרו" ופירוש הפשוק לנאמנים נעצמס , שהיו שומנין לנוון דנורם מסיר להם השפה, שהקנייה נועל מהם נזקנופם שלא ׳דנלו עוד דבריהם נטעם ומנוון עכ״ל —- ואנחנו לפי דרכינו נאמר, אסר• שהוכחנו מדברי נן עזאי ומאמרים אסלים , שע ה שקיא ושנה ולא שימם ה״ח , סנמחו מוטלפח מפני דעהו נ׳ נתקעו עצמו לדבר הלנה, כיהי נמקוס יאמן, אן הורה אין לו. (כמאמרם נינמוה שם), והוא דן ושופט מקנלהו וראותו ניישפל דגזלתא, מנל׳ טעם ותוקע את עצמו נמקום נאמן —, לאמור על הסכמם נטע«׳ היבריס , שהיא נטרפה, מפני דעהו, נכל הלכות הללו, שהם נכללה הלנה למסה «שיני, והוא, הוא הנאמן בדבריו וקבלהו עד משה משיני — , וע״ז באז ננעלוסס ניד רמה , על השונא׳ תוקעים —ינוטח נצור ישראל — , והיו הורנין נמו, על כי אין להם מנה צדיקים —'״ ויום ההוא היה קשה לישראל כיום שנעשה נו העגל" "שהיהה עומדה עמו באוויר, ומכרזת ואומרת אנוכי ולא יהיה לך ע"׳ האבן שואבת והשם, שתלוי ולוקקו אפימה ועיין שנהדרין ק*ז נ״], וכנה מכשפי ערב רב — הללו, עי׳ עינם התלויה להר איני, ועי׳ השם ״שיני״ כפיהם, ידמו בדמיון דעתה, ני דגליה; על הי שינו עומדת יליוה׳ן על עצמן אנכי ולא יהיו לך — , ואוי לנפשם, כי גמלו להם רעה, ושימן רע היא להם —, כי לעס ■זקנותם,בנמנע מהם גס אורם החושית, וכהו עיניהם ליאים בא1י —י ונס מקוצי השנה,שנאו ונקבו וקצצו לרגליהון-רגל ישרה כעגל —. נעשו לפשסים .• ואז נתקיים נמו, מוליך כהנים שולל וכי״ — והם מכת הנהנים הצדיקים, העוורים יהכשחיס, והבעל׳ «ומין, המתל״עין לעציהשנה, נדיר העצים —,״ משיר פפה לנאמנים ירי'״, לנאמנים בעצמם ובשרם יבלו רוח די ומבלי אל ומבלי מולם — . «שיר לעס זקנותם אח השפה מהם — . ״וטעם זקנים יקח״, לבל לפתיח נשער פיהם, כפעפוטי דברים, ורבלי חלומות, לאמור, שהם ותלמידיהן מסובין היו מלפנים נהר סיני . וכל )את באה לתו, על שדעתן —היתח קודמת לחכמתן — .ונתקיים נמו דברי[הספרי המובא למעלה] על השונה בלי עעס, "והיה אם שכוס תשכח אין אתה מעלים עינך וכי", וע״ג לעס זקנותם, גם בנפחם עצמם אז כמו קאק׳ חייור׳, ואזוזות הבר לצפית בסלזמס לחכמה, אין נכח חכמתם, קק לקמת אבן בפיהם, למען יהיו בחכם מסייש ונאיו; הבר ־־־־• לנל להשמיע קולס, בין בני אדם, ולעת מלוא להשליך עלי«! [עיין ע״מ אות אווז], וני,ה נתבונן ר® לסיומם [שם] "אבל זקני תלמידי חכמים אינו בן אלא כל זמן שמזקינין ימתן מתיישנת שנאמר [שס] בישישים סכמה ואורך ימים חנונה: והיא כדברי הנעים זמירות "ני לא כן ביה׳ עם אל וכי" כי העמלים והפשסים שנוא׳ נפש דוד, לא באו אל הבית , בית דוד — והסכמים סכמי אמת , חכמתן קודמת לדעתן — . והדעת נולד ל«ו מחכמי. ובינת, ,בצפייתם והסנוננס בהחכמה, שהיא משין לבבם, נולד־ למו הדעת והחכמים הללו ינהלו את תלמידיהם יייל המלאכה —. מלאכת מי שלוח, הנשלחים מאור לאט לאע להיושב׳ מושך . וגם ממת ינהלו לתלמידיהם לאט לאט לרוח החנמה, להוליד הגינה והדעת בלבנם —. "וכל זמן אמזקינין דעתן מתיישנת עליהם: כאלו הילדים הללו לא נא לו מחוצה. רק מקרבו ולבני . ייני׳ז נפחו נשמת סיים גם נרומם, להיות מהמליחיס ודאין לרוח היום והאור והדברים כדרבונות ומסמרות נטועים, שמורה בלבנם ומיתין לדעתה באהבתה — . ונקרא׳ סנריס, ר׳ בהתחברות והתדבקות רוסא נרוסא, אז נדמה לכאו׳א ש מ לבו ומעצמו הול׳ א הדברים הל״ שיפנו בלבנו מאז לימין רוח די —, ודרך הסכמים בלמודם עם תלמידיהם היה בדרך?!ייויאעעם שהיה הוא השואל והמה המשיבים, וכן ר׳ טיפין נהג כך עם תלמידיו — . לתיספתא ברכות פ״ג יעדש —], ויש לבאר עוד כמה מאמרים נדרך זה אך לקצר אני צריך ימיי חזי( למועד-. שימןואיו) והבא בסודם סיד מדרש הנהונים, ע״דהאמת,דרך פר״דש, •דע ני נם הדרוש י«' וקוד בדרך אמת, הוא באמת פשטא דקרא, ומיד ההנדן האמיתי — .וכדבר« ר״מ [אבות פרק דששי]: כל העוסק בחודה לשת מה: לדעת כל דינור ודבור לסם מה וטל איזה יאמרו: זוכה לדברים תרבה וכי «נלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר שאינו פוסק יכי" כי כל דבלת נחרזים ונמשכים על קדר נכון והגיון — ,וקפד התורה פנידו הוא כספר