Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 42

42 ובסנהדרין ציר! אמדו "אי; נן דוד נא אלא נדור שכנו זכאי או בדוד שכולי חייב" והוא הוא כדנרינו, היינו כשיתגלה עונש נם לעלונס, ויפקיחו עיניהם לראוס אס עונה, יוונח כל הדור, אז ינוא מלאן הברית, להפריה רורו הטומאה מעל הארץ, וניוס ההוא יהיה די אחד ושמו אמד, והמלא הארך דיעה, להבדיל ני; אור למושך , והשלשה ימי מושן ׳שהפכו ליום אמד, ׳וסלדיצנאוס, הנושן אומר באמירה אמס לכלכל צ נא יו (ע"; בדברינו נזה ,המגיד שנה ממישיס גייטע 223־ והשלשה משמרוה מהלילה — יהיו לעם אמד, והשונאים המנדים זה לזה, כאחים בני ניס אחד — והוא ביה ד' אשר לו הארץ הבל ומלואה — , וכל הנכנשין לדרך הניס (יהיו) נכנשץ דרך ימי; — נמרכנהו אשר פני אדם לימינו —) ולא יהיו מקיפי; ויוצאין דרך שמאל — . (ללאס נגד פניהם — . לפני השור אשר הוא משמאל —, כמנודים ואנילים נשחיוס פניהם —. (ט";יחזקאל מדוח פרק שני ירושלמי חגיגה יעויש — וחתנונן נמליצס׳ ומליצה דנריהס-) . ויש להאריך הרנה נזה ועוד חזון למועד-- . (שימ; די) ננן חנניה נשנה פניה :״־טע 520, הארכה׳ והוכחה׳ לחזק השערה מאור מינים, שהשם ״ניסוםים" הנזכרים לגנאי אצל מזיל, הס המה הכס "עקייעל" — וכשם שהצדיקים אשי לקחו אה קרניהס ושמם, מהעמוד ההון, מהני שלשה עמודים לשמעו; הצדיק —, ונקראם גס לכהני ניה חשמונאי נשם צדיקים, כ• גם המה היו מהמהקדשים ומטהרים אמר אחה נסוך — ומי׳ כ יקראו נשם צדיקים עיש ״צדיק" —. (עי׳; נאדר״נ פרק חמישי יעו״ש —, ונקטיעה הוו"; מ; הינה "צדוק וגיסות" החנונן נדנדיהם שם ואה דנרינו פה —.) והוא שמעו; הצדיק —. ככההביחותין, לקחו לשמם "ניחושי עיש ניסס" (שם נאדרינ •עו״ם), והוא השם ״ניס ׳ושי —. והמכס הגדול ל׳ מרדני יאשם זצ׳ל — חנל על דאנדיין ולא משתכח׳; השיב על דנר•, נניח שנה שלישיה :ייטע 79, ולא מצא נחת רוח, נפהרון לשון ״ניחושים" ע״ש ״ניס ׳ושים", נ׳ לא נמצא נשום מקום דוגמתו, שיהיו נקרא נית על שמוח שנים שווים נשמותס״ — "•עו׳יש. והנה אחרי אשל הצעה׳ לפניו נחודש כשליו שנה אסר: אס מאמרי "מנחם והורדות", כהנה׳ לו נמכחני מחודש נישן, נחוך דניים אמרים, "ומעסה הנני לצדק לפניך אח השערתי נדני הניתוקים, וקרני לאמור, נלאשית התיישדוס חנית העשייעל, תלמידי נסאי הארנל׳, היה שמס ואותותס ״ניס ’ישי״ או ״ניס יוקף" אן נעה שיצא מנחם , שהיה הנביא והראש לחניהם — (ולפי רמנואר נהיוקיפו; ניבא הוא להורדות שימליך —) , ואשר קראו עליו נעה ההוא, נדני׳ הנעים זמירות (ע״ד פקוק טי) "אותותינו לא לאינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה" , וכדברי המדרש (המובא בילקוט תימן ההיו) "אין עוד נביא וכי וכן הוא אומי כי רחק ממני מנחם —״ , ויצא הוא ותלמידיו, שמונים זוגות של ח״ח להרבות רעה, ולעבודה המלך הורדות (חגיגה ט״ז נ' •עו״ש ובירושלמי שם —) , ונתמנו ממנו למופתי;, דייני גזירות ונזילות, ושמו אותותס אותות על קל; השול — . והוא הורדות שנתכנה מחכמינו זיל, נשם "ענדא דנית ושור ״(קנהדרין י״ט —), אז נאקף השם יושק — בכול שור ההדר לכל רקיד׳ ניס יוק׳ — מתם וביתם , וגרעו והוקיפו בשמם ואותותס , ודרשו. נמו לגנאי, — גרעו הראש משם מנחם — ואח אות האחרון מהשם ״׳וקך" — , ונחנו את הראש — מן שם מנחם , נביא ומולה השקי להשור הורדוק — , לזנב שם כת הזאת , — ובלשון המשנה (שוטה כי) נקראו נשם "החסידים שוטים", כ׳ נעשו לזנבי אודים משול הנר האדומי, בקבלתו אותם , לנעלי, כנפיס ופקות (ע״<! בכורות ל׳ ני) —, לנניף המעשרות בזרוע, ומלונשין נכקות קריקי; של זהנ, בדייני שקליק' ונזילות, לדון ולענוד בעבודתו, עבודת הדורש דמים — , ולפי פתרוני הישר בעיניך, נמאמי הילל(אנוח פ׳א) ״נגד שמיה אבד שמיה", שדינר זאת נגד מנחם חנייו, שיצא לעבודת הורדות ואמר כי מעתה יהי' נקרא שמו ״נגד", כי יבוא בזרוע ונגידוח על העם — . "אבד שמיה“ השם מנחם, ולא ינחם עוד בנחמת אור ציו; — , כי נסם אלהיס אוהו דיך אלך פלשתים לגי' האשקלוניס —, וליון פרשה בידיה אי; מנחם לה — , נוכל לפתור כזה גס לדבורו השני(שם) ״יד לא חושיך יתיך", וברמיזה הדינור הזה התנוון לאמור, ״עדות ניהוקף שמו", רצוני" העדות על זיע יושן- וביתו הוא שמו —כל המוסיף לילך בדרכם להתאבק בעפר רגלי החכמים, ולשסות בצמא אח דבריהם, הנובעים מצור ישראל, מקול החיים , תלמיד כזי׳ הוא מנית ׳ושי, ויש אם להמקרא שם יושן- עליו, כי יושן- ד׳ עוד ללחמם, לראות בנחמת ציון וירושלים, נהתורה ודבר ד׳ שיצאו משם מפי האשכולס —, אנל דלא מוסיף ׳קין- וציי! לחשם יושן- ומנחם — ואבד שמם —, כי במניעת אורו מקרני ההוד, ועין שלו תלוית לקרני השור, לא יוסיף עוד לנחם וציון מיללת ״שמעו נ׳ נאנחה אני אי;מנחם ל׳ —י■