Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 41

41 כ; יחן לידידו שנה" —. המשמרה השריה, היו בתחילת ה־ע1עניגןצוען, ובמקומם 3י?ו הצדיקים ונס דלכס היה דלן סוכן ואפילה, ויהמו בכלב ויכונו לערב ן— ג«ו אלה גימינו במכניס עצמם נכס ";'יח־אינוהאדחקנוען") ואבלו למקאנ׳ דלננן ,הסופרים, ההולכים בדרכן ד' הישרים, — נהקיציס והברקנים שפרשו לרנלס — , וכל מלק עוג שלפו ניגמנתיה, שדין רגליהם (עיין מ״ק וסחת בי ההורה נקראם "לקח עוב, ען חיים למרו;יקים נה", קפל׳ גזרתם, לא ניד יקסו, כ׳ ייטמא•; להידיס, ומנקב•; אוזן בקוצי הקנה,— וגס נהלכס בצאנם ונקלס לנקש אח די, והיו לוואי; ננלנין הב הב קיננוח ננ״ז היה בימיהם ״אש המי,נדו לנוצה ככלב (יומא ביא)" , כי בשמשם ע״מ לקבל פרק, ואהבסס אם הממון — , לא היה לאש המונח לאכול רק העשרוס והעלמים — , והמשמורת השלישים, הס הגיהוקים ה״וקייעל אי עס״על, שנינו עצמם נשם "נים ייקך" וחסידים, ואשל קלו מלכם נדרך העם הזה , ונהחנרו למנרה מיוחדה להיום לאוחוח ולמופםים בישראל, ופלשו עצמם למדנייוה, ואמרו על עצמם, אך. שמחו היוקיס, המה מחלמידהם וניחם, וירשו ללוחם, לה0ת משיורי האשכלוס —י אישי הכלה ולוח הקידש — והבנים בני די היונקים מלוה ייקולש —. ואם כי המשמידה הזאה הוא קלוב לבוקר וזליחק השמש —, מצאני להלנה מחכמינו שלאי מראש אח הנולד — מהס, ונהנו דופי במו — , וקיים ר״א במאמרו ״יעל כל משמר ומשמר יושב הקניה ושואג כארי ואומר אוי,לבנים —, שנעונוחיהס החרנם׳ אה ביתי ושרפם׳ אם היכלי והגליהיס לנין העכו״ס" ודנליהק בו ה אחי; כמאמרם (יומא ע׳ בי) "מקרש שני שהיו עושקי; בסורה (והיא הנה הראשונה —) ונמצום (כי הצדיקים היו מחמיר״ למראיה עץ גמצוח הכחוניש ) ובגמילות לקדים (והיא הבת השלישים —) מפני מה חלב מפני שהיסה בהם שנאם מינם“ ונתפרדה החבולה, ול!ח האחדות נדיח ד' שהיה שולה נאומה —, ובזה ׳חישב קושיים החוק' (נ'מ לי) ד״ה "לא חלבה ירושלים אלא על שדנו דין תורה וני ,איר! דביומא אמר מפני שנאת תינק וני" — . ולפי דברינו בל הדברים הללו, עולי; נקנה אחל, כי אמרי שנפקק למודם, בלוק השק ולוח האחדות —, ונתרבה המחלוקות ושנאת ה'גם ׳ יהי^ ־נ^יז הד,ת י ׳ ־’ כל ופת היו מעמידי; דבריהם על דבלי חולת -— . וזלועס תחבק את הקפל, ולוחמים איש נאמיו מלחמם התולה, ואס ני רובם נבולס בעלו ננוח אל נבל —. זו אומרת בני המי, ידנלינו הס הם דנדי תולה ודץ חולה, וכת השנית אומרת בנן המת — , לנכי החי, ני גם אתל׳ שנפלנו נופל וגלוי עיניס בחכמת יוונית רוח החן הקים אותנו (כמו ליייפמעאלים —) לצדיקים, ונתן אח החלב בידינו יד האח־ ותקפל ביד השנית וכת כשלישיה אומרת בנכם זולל וקונא קירר ומולה —, ודכי נ; איש ס׳ וחלב נוקמת הדת לא מבדל הרבדים, לעשות משפע אמת —, כי הוא מרב פיפיות, ומביא שנאת חינם, יעד אבדון תאכל, וכל אחז אומרת נם צי גס לן לא יהי', גזורו כתוספות מלונה על העומד, ינתלנו הדייג׳ גזירות והגזילות והקיקלוקץ — . וע׳״ז מלנה ירושלים, ועוד עומדת נחלגגה ילא נתגלה קיצם —. כקיומס.(יומא שק) "ראשונים שנתגלה עונס נתגלה קיצס אחרונים ®לא נתגלה עונס לא נתגלה קיצס" והוא גיר כמאמרם (שם) הראשונים "רשעים היו אלא ®תכי בעסונס נהקנ״ה" שירעו בעצמם שהם רשעים, ועוברים על לנרי תולה , אלא ששמו געמזנס בליקנ״ה שנמר אותם לעמו ונכים אך בלא תורה , (עיין כ״י העקכו 20 אות אלן ’6"*ל —, ובתוספתא ברכות פיו איתא "ומנין שאך על התורה ועל המצות תיל אשר נתן ונהלץ הוא אזמל ואתגה לן את לוחות האבן וגם מדברים הללו נשמע שהנרבה יאשינה בתולה, לפי דעש לבים מגדולי מנמי הראשונים היה צרין להיות בברכת "אשר?1ז ליי הילת אמת וני —“) . ונביאי השקר התעו אותם נשימת בטחו; נזה, וע'כ נשלאו את עונשם, שנו מארן אויביהם מדלן הרע, להלן בדרכי התורה , ולשמוע ■בקול ד' — והוא 5י־י^ ייסאדאחענד קלא— , ונשוב רשע מדרכו וחית, ונתגלה קיצם , וחולו לציון, שממנו *!1’5י■'®'י של עולם, ולאלון התירה הנתונה על אבן שחיה, שממנו הושחת העולם ־—. «בל ®אקרונים נכשלו בעינם , וחוטאי; וצא ידעו בעת חטאו — , ,הזדונות נעשו לתם ’)כ'י® — , והיה מוכים נסנו,ריס, ,הצילה נקה ארן, ,שלש משמרות ה,< הלילה , ובלא יע, — ,,ולא נתגלה עונס — ואשמו, כי בהפקר אורם קפו נאוולתם , ונשארו נעונם היי®®’ תישן עי אין קן — ועי״ז ״לא יתגלה קילס" והוא כמאמרם (ביל) על הפסיק "יייא אה המקום ופ׳י מה ראה ובי אמר ליצחק רואה אתה אמר הן אמר לשני נעריו רואים "<]ס <-ת שאני רואת, איל לאו אמר הואיל החמור אינו רואה ואתם אינכם רואים, שנו יי עם הקמור" — . עד ביאה המולה צדק, וסוא העני הרוכב על החמור —, כמען לא ’העי עוד המלא דההוא לשיעא —.