Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 39

— 39 — ומעני; לענין באו־וו עני;, [הוער כ״ב]: מ׳יד ירא אם ד׳ בה• ומלן 1ע0 שונים אל תתערב א״ל ׳צמק אלו ששמי הליום לכו׳ התנאים מבלי עולם וכי מנלי עולם הלוא מיישבי עולם שנאמל הליכות עולם לו אצא אלו שמולי; הלכה מתון משנתן", והוא כדברינו, השוני; והמור׳; מחוך התשר דנזרתא, — מבלי שימוש תירו, בדרישת הנהוג וטעמה, ולרעת על איזה עת, ובאיזה עת נאמרו, ועיין יתבררו לו דזי התולה, ותרן ל דין [שימן ד] ובירור הלכה , מפי רבים בדורו, אם •כולין עוד גם נדור ההוא לעמוד נס — השונים הללו מורי; מתיל משנתן, גס בהבעל הכעס, ומבלי חקירה ודרישת בעת ועת — והוראת השעה —, ומקצצין רגליהו; בהליכות עולם, נאמרם על הלכתם שהיא הלכה למשה מתיני —, וע״כ אי; נמו חקינו והלינות של עולש, והרי הן מבלי עולם, —, ודרשו מז״ל להמקרא" ירא את ד׳ בני ומלן" לפי דרנס "מאן מלכי רנק", והרבני; הללו, הם הס המשמשים לאביהם שבשמים שלא על מנת לקבל פרק, ועושקי; בתורה לשם מה, הנותנת לו מלכות — ברברי י״מ ] אבות שסי] —, "ואי; לן ב; תורי; אלא מי שעושק בתלמוד תורה" —, וגס כנקת ישראל" בזמן שעושי; רצונו של מקים [ - מקומו של עולם, בדי אמות של הלכת שיש לי בעולמו —, וראה ביאורי לזה בכיי העפע ft צ תימן ה׳ —,) נקראו בנים ככתוב נניס אתם לדי וכי",׳—כי רות ד׳ הוליד לרוחם, מלק אלוקי ממעל, והוא תלקם וצור לננס — , וחינה יתירה נודעת למו, שגקראו גס נשם "ממלכת נהנים" —, והשכינה ורות הקודש, שהיתת מדברת מסיך גרו; נ; דוד, קראה פה,לכנתת ישראל,בשם "בני ומלן" —, והזהירה איחס ג״כ, שהיראה נגד די, יהיו רב; ומלן, לאביהם שבשמים הגבוה מעליהם, והוא הוא ילאה הרוממות, — , "ועם פונים אל תתערב", כי המילין מתון משנתן אין להם יראת ד׳ ומורא שמים — , וכאמור — , לק יראת התה[פ והתושן, מהאש שמורה שנגיהנס, ומי תהום לנה, נערם שאמר אלהיס יהי אור ובאי; נמו יראת שמיס ויראת מעא [וכאשר הוכחת• בכיי שם —י], נקראו ונדמו בלפי; מדל בשם "נוסי ונול [תועה שם] ובדורות הראשונים, היו מברכי; בברכת היום — האיי —, גס ל״ב ברכות הללי עליהם, "נלין שלא עשאני בור, ברון שלא עשאני כותי" [היספתא ברכות פרק ששי], כי כשם "כל מצום שתחזיקו כותים — שנחלו לבית מקדשם ויראתם בגבול שכם —, מדקדקים הרנה יושר מישראל", נפה הע“ה שקרא ושנה , מדקדק נמלות שהחזיקו נם,יוחל מתיח האמיתי, ובכיו שמו נאה לו והוא נאה לשמו, ונקרא מחדל "נול, פותי, פרוש שפמי״ — , והוא כמאמרם [סנהדרין] "וילך ירבעם שכס תנא משום י׳ יוסי מקום מזומן לפורענות בשכם עינו את דינה בשכם מכרו את ׳וסן בשכם נחלקת מלכות בית דוד", וגס הוא נפרשו מזרן החיים, ומעמיד דבריו על דבלי הורה, יד; דין תירה, הלי הוא מענה את הדי;, וגולה לישראל, ובית ייתן למקום בור 1— שאי;בו מים חיים, מימי שלוח מאור ציון שממנו מוכלל יפיו של עולם — , והוא הלינות עולם וירן אין הקדמה לתורה — , רק נחשים ועקרבים המסיתים לאכול מען הדעת —,] וחוסך מצרים ולא זאת אן זאה, הצדיקים וע״ה הללו לקחו בזרוע, ונתרמה יד, את עשרת מלכי בית דוד-■. ובזה נשלם פרק ג׳. וההמשך יבוא אי״ה. שלמה פ ר ע נ ק ל. (תימן אי) ובאופן אסר אמרתי לבאר את דברי ל»פ ודברי ר בא האחרונים עייד שפלשתי נמ״א את דגליהם (סנהדרין ומגילה) "כלי לצנותא אתורא בל מצצנוסא דע״ז («"! בקבוצת מפמים העפע 1 ז״עע 82). — והוא עפ■׳ המשל הנודע שעשה פלממעטהא" להאליליס , שרצו לקהת בזרוע למה לעצמם, אס כל בשר נהמה חיה ועון, ולאסור אותם לבני אדם ובכל דור ודור, היה להם ע״יז דו״ד עס הנני אדם , עד שקם פלקמעעהעוס, יעשה פשר בינותם, נזנחו לפניהם פר שמן, ואמרי שנתח אותו לנתחים, חלק אותם לשני לניייס, נלד אחד שם להנשר והשומן והעור של הפר, ובצד השני העצמות והפרש. ולהצנוי הזה כיסה והלביש אותו באומנות ויופי. עם מעט שומן מנרו והמפתה היפה הדקה הזאת כיסה אח התוך. ונתן הנדירה להאלילים, שהמה ינסרו לעצמם את סלקס בראש. והאלילים במדי מבינותם, ללעוז האליל הגנות מעל כל האלילים, שהוא יה" הגומל בעבורם את הטוב גע’ניי, והוא שלח את ידו לתשומן הנגלה, ונעל אס סלקו בראש מהמכסה והמלבוש, והנמצא בתוכו העצמות יהפדש, הניס בכעס כבידם להאלילים. — והנס הורה הסכמים והקופרים, כמשלם לאשה שחורה ונאוה, שמורה בלנושה החיצון, ייהאש שמורת שנגסלח האור, ונאווה, נהתין שבה, להמסמם עצמו לאורה, ועוד זאת