Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 38

38 שפחס (סימן הי) ונמטפשה דעתם, ולא היו אבוס דינם יותנין להביא לאיה מן החולה אן נדינין והענודוח, שהן הן גופי חולה , ויש להס על מה שיסמנו(משנה הגיגה יי), והוא בלבלי ד יוסי (ינמוח שם) ,,האומל אין לו אלא חולה אן חולה אין לו"-. ומעמה נבוא לדנל׳ הנעים זמירות (שמואל בי כ״ג) — ע״ש אהד מבניו " ניח דוד — "לי דיבל צול ישלאל מושל באדם צדיק מושל נילאח אלהים" ני ביתי, וניס ׳הוצדק (—שנקלאו ג”כ בשם צדיק או צדיקים, עייש ביח צדיק, או שמעון הצדיק, — ועיין כונני יצהק העפט 2:5 :ייטע 29 —,), מלכותינו ונהונחינו, הוא מהסד ר; הלואה ללבב הנאמד ונדבק נצול ׳שלאל וגנחנו לניחי, ממשלח באדם והמדינה, ולביס יהוצדק ממשלו ילאח אלהים, לוס ד׳ דיבל בנו ומלחו על לשונינו, ועצח שלום היה נין שנינו, "ושמהח׳ נאמלם ל׳ ניח ד' נלך, כי ממשלחי נכסאוח למשפט כסאוח לביס דוד, היו ננס האול, אול ציון, ואול סיני — , an סיני אשל ילד עליו ד׳ לדבל עם משה פנים נפנים, ומסיני ניחן לו ולכל מי שיושנין על נסאו, ולומדין נלומו, אח קלני האול וההוד, והלכתם שהוא כהליכוח אל בקודש —, נקלא הלכה למשה מסיני —, והוא כמאמלס "לא מקומו של אדם מכבדו אלא אדם מכבד אח מקומו מכאן אמלו כ״ז שהשכינה נהל כל הנוגה נהל מות •ומת נסתלקה שנינה הכל לשאין לעלווז נהל —, ״ודבלים הללו נכללו נאמלו" ופאול נוקל יזרח שמם נוקל לא ענוש" — יאם ני בעליות משה אל האלהיס, נאמל (שמוח "ט) "ויאמל די אל משה הנה אנוכי נא אלין בעב הענן" —, זאת לא נאמל, אלא כאשל סיים הכתוב שם, "נענול ישמע העם בדברי עמן" — והמה לא יכלו להשיג ולשמוע , לפי סכינח נפשם והכנתם, מבלי העב הענן —. ״ונס בן יאמינו לעולם", כי יצטלכו לן — ולהיושניס על כסאן — לאולן וניאולן, ע" היבריס הנאמדים נשה, ונלוהי, בכל דול ודוד —, וגס עמשלח ניח דוד יהיו "לא נסיל ולא ננס ני אם ברומי אמר ד׳ צבאות" — (זנליה די), וזיהו "כי לא כן ביחי עם אל כי בריס עולם סס לי" — והוא הבליח סייס ושלום, וסלילה לי להיות ממגלי עולם( (עיין סוטה שם) —, ״עלובה בכל" —באשכול, שידו בכל, במי שהכל שלו — , ויד בל נו —, וכאמרם ״ראם הדור כל הדור, משה הוא ישראל וישראל הוא משה" —, ״ושמורה" — , וע*כ נס החולה ברוסה דבוקה ברוסי, ושמורה בלבי עד עולם , ולא יסור מסוקק מרגלי המהלכים נין כל עמודי עולם —, "כי כל ישעי וכל ספן כ׳ לא יצמיח" מנוגה ומטר , דשא ומציל , מאכל נהמה או קון ודרדר מקוצי הסנה —. אבל לא כן דלן בית חשמונאי מן שמעון בן מתתיהו ואילן, נהחמנרס עצמם להצדיקים , ונלקמס בזרוע עיי דברות צול מצא , וצל מסל (—והוא לום וצעזארע קיסלין של אדום—) להשלשה כתלים, נעשו הכתלים האצה נידם, לבליל׳ דמילפי (עיין שנה קנ״ב—) וקוצים ובשמשם בתנא סלן כזאת, הרי הוא כאלו כתבו על קלן צול — שאין להס סלק נצור ישראל —, ואם בי גם בדרכם — על משענתם נעמוד האמצעי —, ולמודה בדבלים ככתבן, יש מעט נוגה (—וכדברי הזוהר יתלו, "ליח סטרא אמלא דליח ביה נהול׳ זעל מסיטרא דקדושה וכי") ומער להצמיח, אבל נגד אנשים כאלה בנר קרא הנביא ' ישעיה "כל הנשל מניר וכל מסדו כצין השדה", ונזיהר אמרו "כל המסד דענדין לגרמייהו הוא דענדין", בי הוא רק הבלי דגרמי ורום אין נמו, ויזכור בי נשר המה לוס ה ולן ולא ישוב — , ונוגה ומעל שנפל רק על הקליפות והלביש, ולא אל החון והזריעה באלן. אשי במעדר יעדלון, אץ לו כס להצמיח, לק דשא וחציר מאכל נהמה, או קון ודלדל < וכאשר קלא הנביא מיכה (ובמאמרי בית סשמונאץ הארכתי בביאור כל הקפיטעל ז׳ ממיכה על נ׳ח —) נגדם , ״טובת כחדק •שרם מסוכה" —, וכל הדברים נכללו נאמרו, ",מנו:ה ומטל דשא מארן ״ונליעל כקון מונד כלה ם —״. ״כי לא ביד יקסו" — , לא גופם (הטמאים בחייהם ובמוחם) ולא כחרס, (הכלילי דמילפי) ולא ספריהם, כי בלעו בקון מונד (האומר קלב אלין אל הגש נ׳ כי קדשתין)ומעמאיןונוקנ׳ן לכל הנוגע נהם . — "ואיש יגע נהם ימלא ברזל חלב ומנית ונאם שלן ישרפו בשבת", ובמדרש אמלו "שלן ישרפו בשבת זו סנהדל• גדולה שבלשכת הגזיה", והם הם הסנהדרין של צדיקים "שלא היו נקי" כ׳ לא היסה שמולה בלבבם, — והם הס שדנו בשליפת בל הגון נאש (עיין משנה סנהדרין ניב). — ולפי דבלי היוסיפון נשרן הזקן שאמר ליוחנן ינאי "די לן כחל מלכו® הנס כתר כהונה לזרעו של אהלן" (קדושין פיו), עפיי משפע סנהדרין הצדיקים, אשי בראשם היה הבליעל אלעזר בן פוערה, — ויוכל להייוס, שנעת ההוא, עת הפלישה רדיפלי ולמיסה לחכמי אמת, שר אמד מסופריהס וחכמיהם בדברי "דוד האסלוניס" האלם, נ גי ■וחנן ינאי ובית ד*נז הצדיקים. — I