Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 37

37 יע־נ נקמו בקשרי נר,יומה ושמירתה ,להון "שמע". — ואם אהה הקורא לא -האמין לאוס לזה,'ולא הרצה עוד להודיה לפרושי נדיקדוק מילה ״שמע", — שמע נא אה קיומם (שם נקפיי) ,,או אינו אלא לפי שפונה '= ראשונים ומשנחס כשם שאין הראשונים מהר,׳ימים כך אי; האל,יונים ממקיימי ם מיל והיה אס שנות השנה אין אמה מעלים זנו׳" הרי ל־ שאצל שכהה אסזו מילה "׳«ונה", ני ה ש נהה איננה מצויה, רר, נהשונה מהקשר צו לצו קו לקו זעיר פס זעיר שם,,—. ואז "אין אהה מעלים עמך עד שילך לו שנאמר השעין» עינך ונוי", ני השונה בל• יוה, עושה נם אה התורה יניפה, ורומה פנה אל ביה אביה, כ׳ עשת •עשה לו ננפים נ;:ר יע1ן. השמי; ונוי״. — ויש לתאריך עוד נזה אך נעה לקצר אני צריך, ועוד 'מזי; למועד. ומעהה נבוא לדברי ההוקי, שרשמנו בראש, דייה "מפני מה לא ננהנו". וזה לשונם "וגס בהלנה למפה משיני לא נחנו נדי שלא ישהנחו", ועיין נמחרש״א שנדחק למצוא שהיון ופשר דיבור הזה, וחשש ולא מצא, ולפי דינינו נאמד, שמדבריהם אנו שומעי;, שים דעת נעלי החוקי הוא , שההורה שנע״ש והדבר׳ קושרים לא היה נמו הורה נע*פ — בערס שנתרבו תלמידי שמאי והילל שלא שמשו נל לרנן ונעשה ההורה כשחי הורוה", — רר, בזמן הקושרים (סימן ני) היה הנל בלולה נההורה שבנתב, והנהג היה אומר להקישייס והחכמים שבבל דוד , ״דרבוני וחיו״, — לדרוש בה נעעמית ורוחה, לש• הלינות עולם.— והלנה למשה מקיני נקראו, ונאמרו בדורות האחרונים דבצר לבם. — על הלנות שנשתנחו מעמים. — ועיר לא ננהבו דבר• הקושרים, כ׳ אס היו נכתבו נעעמס, היו נתרחבו הדברים עד מאוד, ונם להחליך ולבנות בנל דור ודוד בדברי דורות הראשונים בהבעל עעמם, ועשום קשיים הרבה אין קין. — ונס לא רצו לנשוב דברי הקושרים ולשה אותם מבלי טעם רק בקיצור וכהלכה למפה מקיני, — ולהניח גס אותם להחנמיס והקושרים שבדורות אחריהם לדרוש נמו במדרש הנתונים, — "נדי שלא ישתכחו" והי,־ נזהרים בדבריהם באזהרה, ״השמד לך פן ששכח", — כ• השונים והלומדים מבלי עעס, ושלא לשם מה, יחרבו יישרוממו נגקות רוחם, לבלי לשמוע להנשיא והשופע אפר יה״ בימים ההם , אם ני עעמו נצידו ונמוקו עמן, וירהנו הנער עם הקיצור ש״ ע שבידו, נזקן ועתיק יומין, הלומד ברוח הי המרחפת על פני מי השלוח ההולכים לאע, בהליכות ושקונו של עולם. — ובנקים נמכשניהון, ומוקר אולש (מן היכונווזריכוע רעכטע), — לעי; הסכמים, הצופין לעין יילמעיין היוצאת מביש קדשי קדשים, לטונה הכלל, — ונעקרס להנעיעוה ממשמרות נטועים על ״«קור חיים שכל נעליו״ (משלי ע״ו>, — למען לשקוע את עצמם נדבר הלכה, למשמירש השכחה, — משמורת הצילה והמושך , השומרים הבלי שוא , — ועי׳ז יהי׳ נשתכחה "הורת הכס מקור חיים לקור ממוקשי מות״ (שם י״ג>, והתלמידים שיבואו אמריהם, אשר לא ראו «עולם מאורות מימיהם — והם כתינוקת שנשבו לנין העכ״ום. — ״וישהו" למיס הרעים — מיס העומדים, או מן שען- מים רבים אשר נקישה ושערה דרכם. — ונין כך וכך ישחו וימותו", בנעשית למו קמא דמושא וכאמור, ״ונמצא שם שמים מתהלל", — ודברי אנעליון «כוונים בזת לדברי יחזקאל (קפיעטל ל״ן פקוק ןי) "ויבואו אל הנוים אשד באו שם ויחללו אש שם קדקי באמור להם עם די אלה (ומקיימי; להדנדים ככתבן) ומארצו יצאו וכוי" (קי' בי) - והנעים זמ׳רוח, ברצותו לצייר גרוס קדשו, ההפרד והחילוק מן ממשלת ומשפט בישי, ביש דוד, וביש יהוצדק, בביש ראשון, אשד רוח ד׳ דינר נס ומלתו על לשונם , לביש חפמינאי, הצדיקים, וביש יוקף (ק־מ; די) בביש שני, א:ר קלעם ועמוד ממשלתם הישה, בכריתת בריש עם הרומים, שנקראו בלשון המקרא והחכמים נשם צור וצר — . וגס נקאוש «תכעס, לא היו ככקאות ביש דוד, אשר אלהים נצב נטדשם, ואשר שפטו ודנו לאור ציון — 1־יי״ אלהיס אשר מציון הופיע, נאמרו יהי אור ויהי אור, רק דרכם וישיבתם היו כאפילה, וד נו י®״«' «קפדי דגזרשא —, ובעלותם להר סיני לאחר שנקשלקה השכינה מההר - היו הוקעין על«ס נדנד הלכתם (עיין יבמות ק״ע בי וביאורי לזה בהמגיד במאמרי ״בית חשמוצאין" —) בקיצי הקנה.מקיני — . ונמשוך היובל(—אסר קליקה רוח ד׳ —) המת יעלו נתר, לצוד א יש את אחיהו חרס - נאמרס על כל דרכי משנסם וקפד גזרתם, שהם י הם הלנה למשה י!ש'־’ — . "והיו שיאלין תשובות והלכות!לא הין יודעי; להביא ראיה מן התורה" (מגילוח תענית), כי' נההחברהס להצדיקיס המתקדשים והמטהרים אחר אחת בתווך — והוא עמוד העבודה בשור פד — . ימקו, ורחקו מעליהם אש סכמי האמת, נאמרם לתם "קרב אליך אל ח;ש בי ל׳ קדשש׳ך והקימו אש דבריהם, בנס הציק שנין עיניהם, וקרן השזר שבידיהם —, ינשלמס אש שפתם עם פרים, והתורה היתת מונחה בקרן זויה (עיין קדושין קיו) ונשתכחה, קר 1