Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 35

— 35 — בעליי האומוח שאומרים לנו *) חולהכם היחה אמה לק החלפהם אותה ושניהם אותה ע״כ אמל והמשכיל זדום כי המשכיל יודע כי זה לא יזיק לק הפתאים יאשימו על ככה . פריעת דרא פקוק נהל ה׳ יראה באלה הדברים פי׳ בהחלה הפרשה ודעהו היא נ' י*י ה׳ הוא הר המוריה שנבנה בו ביה המקדש כמו שכהוב בדברי הימים ומשה לא כסב נשורת איזה הר היא לק כחב המקום אשר ינחל הי משמע שהוא לא ידע איזה הר הוא כי לא גלהו השם עד ימי דוד ואיך אמר בכאן נהר ה׳ יראה שמשמע שידעו משה ועוד שאמר אשל ’אמר היום שמשמעו כאלו אמר זה הוא מה שאומר עשה בדורנו כשעול׳ן לרגל נהל ה׳ ילאה כלומר הוא עולה לעשור! המועד בירושלים ולהשהחווש נהל הי ולא ’תכן שיאמר כן לימי משה ולפי זה לא כוזב משה זה הפקוק לק כשבוהו הנביאים האחרונים נאשר פ" נפקוק והכנעני אז בארן בע׳ וירא אליו(ליל לך לך) ומשם הבי; זה. .von Salomon Fränkcl (תמשך.) אגדה נדרשת. פרק גי. (עירובי;כיא בי) "דרש רבא מיד ויוסר מהמה בני הזהר עשוה קפלים הרבה ״’1 קן, בני הזהר בדברי קופליס יוחל מדברי תורה וכוי ובל העובר על דברי קופריס חייב מיסה שמא תאמר אם יש בהן ממש מפני מה לא נכסנו עשוח קפלים הלנה אץ קן ולהג הרנה יגיעת בשל אר׳פ ובז׳ מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת ״״qT לה רנא מי כתיב לעג להג כתיב אלא כל ההוגה נתן פועם עעם נשר. יעו״ש נפילש״י 'לשוק׳ ד״ה" מפני מה לא נכסנו זכו׳. והנ״ל בכוונת דרשתו, לאמר, דרך החכמים והשיפרים בה תורה , הוא כאור נוגה — יי,יד יאיר עד נכון היום, ואם כי הם המר. פועלי דיממא, באומנותם ומלאכתם נהתורה, ייייא גס היא אשל אליו תשוקתה, כי מאיש לוקחה, והוא הכניק בה רוח חיים , ותיו לרוח אחד, ונקראת על שמו, לא חשכת עלתה ממנו, בכל יק תריס וגנזיה והדרת ערומיה — כיום היולדת מקיני —, ונקרא ״אש כלה״ —. ובמשאו אזניק להתירה, כרתה בריתה — גלית החיים והשלום — עמו, וכמאמרם ״אין האשת כורתת גלית אלא לעי שמשאה כלי" — . לכיזנהגו בה,כמו עם(—נוגה —)בתאלתים,ובבואם עליה לעיני נחדש׳ ויומידכלה, גילו ישיקו עפח״ם, בחלוקאדרבנן, נכתנות אור ועור, כי כל כבודה בת מלך פנימה (נהתוך לה, דכילה בה —) , ולא היו הגל•[ ללבושי; דאורייתא, אלא ללנועין, שלא יהיו נוהגי; ה מנהג הפקר, לעיני החמורים , אשר עשאו מהלבוש׳! "שעוח־ן לנהמה" (עיין תוקפתא יס P־q פרק שני —) לגלות עניה שלא נדרכת והלכתה, והנא לעהר מקייעי; לו מכתנות ’י! '«קרני אור וההוד שניחן למשה מקיני — ״וביקרה דמשי. קיושסנע" — , כי גם י כסס בהתירה היא כהלכות משת מקיני, "נודע פנים עמא ומ״ע פנים עהור", ובירור יילה היא לפי הוראת וצורך תשעת, מהעת והדור, נמה שיכולין רוב הצבור לעמוד — ׳ "”;נהייענ״א עירוני; מה שמניא נשם רבני צרפת, על המאמר "אילו ואילו דברי אלהים 'ש" ׳עי״ש) —. והנא לעמא פותחין לו, נעומאזידיו, נעיר תקפי, (עיין ידים פיר ה׳_ילל’אור< למשנה הזאת בקבוצת חכמים כרך א׳). מע ר העגל, ובשחרית פניהם כשולי -כי נמנע מתם אורם,בלא ידעם, לזה משת האיש, מה היה לו בהלכותיו מקיני .יגה קלייה ■ ן_ - /rf׳*j4* ,w;1w v\ •/ ג-»«׳« ׳״ו <i• fb׳\ v ׳v ׳•׳ ת- 4 y*> 1't'irvs׳ f י מדמיין להן "כחנו לכם על קרן השיר שאין לכס באלוהי ישראל" (עיין ירושלמי חגיגה יו ל' הלכה נ', ובפרקים הבאים יבואו דברינו בזת באריכות —), וביום שנפרנו הגוזר׳ לי ייה נ׳ליע, והרגו בניה הענווים , שישנו על כקא משה העניו, ודנו נריח ד׳. אשר את (יל ',rc• רוח. "היה קשה יום ההוא לישראל כיום שנעשה בו העגל" (תוספתא שנת פ״א ד3ל, ״’ שש הלכה ד׳ יעו״ש). — ולפ״ז יפה עולה דרשתו של רבא פה, נאמרו, העובר על וי־.ד3 — שתם נשמת התורה וחייה — חייב מיתה," ב׳ נעשית לו קמא דמותא, די'לייס האלה יתאימו עם דנדיו ביומא ע״ב "דלא אומן לה קמא דמותא", ולדברי ריע “ ״ללא משמש חכימיא קעלא חייב". — , ילתיקפתא ברכות ע״ג איסא "בן עזאי אומר וכי כל שנערפה דעתו מפני חכמתו שימן י היא לי יכל שנערפה חכמתו מפני דעתו סימן רע הוא לו", כי החכם באמת הלומד הס מאמיני דת מחמד ונגדם שיש תרמנ״ס ז״ל אחד מעיקריו. *3