Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 33

— 33 — "עת לחבוק הבמה י קרוא מיודע לבינה ׳ לא יאמר לסכלות גברת׳ לאולת עדינה, היו כשחר'ליבראל׳ קומו ארו! הגיהו חשביו׳’ינוסו הצללים מעברו♦" -עת כנוס חכמי לב ואספו אספה. להחיות רוח ’עמם דוות'נפש עיפה י יינהיו ממני מזור גם יצמיחו ארוכה׳ ולא ייראו מחמת מקנאים ׳ מפני קשת דרוכה׳" "עת לקרוע בגדים צואים׳ לבוש מחלצות ׳ ולא תהיו חרפה בגוים ׳ בוז' לכל הארצות; שני בלדי כלאכם *) מוסרותייכם נתקו! חפשים אתם' י, שפע עמים תינקו.״ "עת לאהוב אנוש בל גוי ואךם יחד׳ וסרה קנאת־דת׳ עיניה מזירלסחד, בי המשפט לאלהים׳’ הוא ישפומ רמים׳ לא יהיה רשע מתהלך כאשמים." "עת מלחמה עם מור־די־אור מחק מתנים לאלה חולבי חשכים׳ עררים מש עיניים; ועת שלום רב לאוהבי תודה’השפל מדע יודעי העתים: להדום לבנות ולנטע'. Miitheiiunflen von Dr. Ad. Icllinck, Prrdiiicr in U>icn. ליקושים מספ״י נ״י לקשתים אני אהרן י ■ע יל ל י נ ע ק. ג1> א. אמי אהרן השעי צפנת £ענח לי' יום^ בן אליעור(מיליפו mp מדשני ׳ י! יחשל לילידי נני ענק הלמנ״ס )״ל אשל גדמשין כמי שנהב בהר,רמזו pb, נלאשיה *) *) «' לא ידע ה׳ המדים הקדושים האלה אד ממחול משחה : לשעז הגוים ושנאת הדש יצאן? ׳ ׳ ׳ «שיי בקשה ר׳ דוד ממע הלמניס •דל שינהיג לו ל׳ qpr מה שהנץ בשודות הלא״בע א,גדמומי שהיא לאיה מונחה ומניחה שאללה הלמדים לד אנלהס גנו על אדוההלאנ״ע < שילה מזי״שה יששילושי הלאנ״ע נחמדים היו בהששהז הלמנ״ס כמו בהולה צוואה . 3