Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 22

- 22 — ח־עתי בכגפיף לי סבת תמיד׳ ובבל־מגור מצל הדתי; אןי לא עד־פה צפיתי צ^יתי, , מה אגמלף, אדון? מד. אתן דולף בל־הטובה הזאת? אפם כל;זבח; ולעוני אין די סבה" אף אם אזנף׳ אלי אטיד כדלף, אף אם ארבה עירות אלף ואלף. מה־־טוב הסדף; עתה ביי'ידעתי׳ כי ייטב לאדני דרבי מקדם.׳ עד יום הטותה לא אסור ממנה. אינע כל־הימים כאער יגעתי"; לבי לא עוד יתור אחור וקדם ׳ לא יפן בה וכה י הנה והנה. ודרכי עד־אנוע היה תהיינה ניאער היו עדיפה; כי הם ייטבו, יעירבו לאלהים, אליו נעמו. אייככה עדומו מדרכיהם׳ איעים רק יה אהבו, ובספרי המים נכתב נכתבו? עיור'זאת ענית: הן מהיום ומעל לא עוד אחעוך עטי מצאת החוצה י ומזטות כליותי לא עוד אסתירה. את־זקךקד 'כל־פועע ובליעל׳ המתעה את־אחיו׳ אקום ארוצה ג)׳ ובלא מסתר פנים מלין אכבירה, בימות הגלולים הסר אסירה,r אעבית הכומרים מורי התהו י) אחעף עריות כל־הכהן ליצר אף כל־עבד לבצר׳ נ) עכין לציצס« ד) הנזונה על ח«ק!גציס.