Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 20

20 אי-» מחיר ב?זלאכתך אז חזית, מואס נגער עם י ע!ץה ולער׳ J ולבבו־ יעת על־תורה תקנת כי לי לא יחסר בל׳ הבן הבנת׳ כי אנכי לא מקלון אחתה, י ז אה לא־ירדה עדנה אדם כמני׳ אף לא אירא’מעני כי קוא וחבל אלה: על־כן אתה כסף,’ענג,’.דקר לי לא נתת.ז ז ותרא כי אמנם אחת חמי־תי, כי עלףקל אקוץ כמלאכת פרך ובעקבות ההמון ןם־אני’אלך'; ותרא כי מאור חיים נגזרתי׳ אם תטה אעוף מני הדרך, ויעד ועבר למורד במלך; ותרא כי עוחות מלא כל־פלך׳ כייןפול הנפל כיון הרעיע (עד־אן על־כל־היקום עולה תמלכי,־׳); ותרא כי אנכי בא ביטים ההם המרבים פעע; ותאמר־ "אתן לו חיים ויעיע. ׳,אודיעה נא הכן הזה, כי עקב " שמר את־ימסזמרתיידןטב לכת, ובעוז אטם אזנו אל־כל־מדיח; " צפון אליו אתי עכר ועקב, " כל־עין לא ראתה׳'ומברכת " נפעו תהיה, ובחצרותי/יפריח♦ ״ כל־אלה עת ידע ׳' לכו.יקעיח. ,׳ אל־עעעוע• תבל כל־ןפן רגע, " וכעחק נחעבם, וכ^ר מעקת. " לא עוד ימצא מחלקת I “ T I ~