Kokhve Yitsḥaḳ
- Journal
- Kokhve Yitsḥaḳ
- Volume
- 16 (1862)
- Issue
- 27 (1862)
- Date
- 1862-01-01
- Page
- Seite 19 (sequence 21)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal issue
- OCR quality
- 67% known words query
- IRI
…/4785731-4787607-6613302--2544-4787628- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
19 — .מזמור לתודה von Professor 5. D. (September 1817.) מי־זה אפוא, מי־זה יתן־לי אבר אעופה בשפתי. ארוצה ארח. מעל״שמיםבזמיךי אניע? לוי פי מלא עירה רב מכל נבר¬ או לו זטרח־עתי בבני־קרח;’ הנה אחת"מאלף לא אביע הנה חםזיך׳ אלי ב1ךא רקיע י כגבוה השמים על־האךן ככה עלי נבר; אם־כזיאיבבה ד 1 T-־־ T T *• J - T יוכל הודות אותבה איש בער לא־ידע כבעיר ושרץ׳ ובפיו לא ימצא לא חן לא ערץ? א) אם לא משפתותי יזל חנופת׳ רק מים נעכו־ים מרים אזובה. העל כן לא אודה. אל חי׳ אליך? מקים ממעמקים נרי התפת. למה מהורות לך אחור אשובה? הן נם לחטאים ת^שוט/ידך׳1 אף כי אל־איש ישאל ספר חסדך׳ כי הדבר הזה כבד מטנו מהרזה תהמי עלי׳ מדרתשתוחחי׳ נפש"׳ נילי וש^חי. נם כי עצם ח־י קצר חננו׳ הוחילי לאלחים כי עוד’אודנו יודע נסתרות׳ ראה ראיתי אם־הלכתי עם־שואיאו 7עם־הישר; ערקת כליותיי לכי בחנת 2* א>?^רץ, מלה מחודשה להוראה כח וגבורה. «לי עריץ ומעוצה: