Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 17

17 מהי'׳ פאללאק בדגל גי״הג הישגה נעיל פאהרליץ. מכתב הנקורת להמליץ היקל והנכבד ר״ש רובין(נמה שיאבה להצדיק נגדי אה בעל החלוץ נמנעא "המעשה הזאת" הנה לא יגדל, נהצעקדותו זאה, נהיוס שהלביס "מע^יוה" נל״נ נמצא לק במובן הפולים בדויים, זאגען, לעגענדען ולא במובן מעשה הנעשהבפועל, כי אז לא יסכן לומל לק מעשי׳ נל״ז וביחיד,המעשה הזה" דוק והמצא, כי כן הוא)'המאמל •על דבלה שנועה אלה" להמכם מאהל“ נו יסהלך בלהבה על ענין הכנועה ויבאל גם באופן נאה משקבל על הדעה ומהישב על הלב הלבה מאמלי׳ אגדיים הנלאי זליס בהשקפה לאשונה. הפילים מקדמוני לבנים וקראים מוצאים מידי החכמים דיקעק ופינקקעל ועוד כיוצא באלה; אולם ניהל שאה הסענגהי על מכאב יפה אף נעים להחכס הגדול נין הנוצלים לייכלין זכלו לנלכת נצח נו יגיד על פני מזמל הלש ע פלפל (ששעעעערקארן) דלכו הנשח׳ המעווה והמקולקל ויצדיק שפלי התלמוד נגדו ונגד שאל משמיני׳ אויבי ד', אשל חפצו לאבדם ולהתס למדולה אש, ועלינו לשבח ולתה לב תודה לאדון דל. «יללער, כי התאמץ להוציא מלגליה יקלה זו מחעלומה אולה, יען אין להכחיש, כי נדנל כזה ישכל מעט פי המלשינים ודובלישקל על התלמוד, אשל לא ימעע מקפלס בכל דול ודול. על דבל השתוממות המליץ המ.כיל ל״ש נאכעל (צד פ״ז) איך "חש פלוני אלמוני מאמשטלדא׳ המלוז" ,אדם חלוץ וכולי" ללי שלמה מדוננא והנס כתובים על פי עדות החכם דיקעם בשפל ההלשיש כ״י ללמנ״ע? הנה אגיד לך ידידי, כי לדעתי נולדה טעותו זאח על זה הדלן: בצד הלאשוןמכנם חמד השמיני מובא בהטלה מכתב קטן מהלב ל׳ שלומה מדוננא, אפל ’קייס באלת הדגלים: ועל נננין זה של המשולל שיל קטן נשתופי אלדד. ח׳ תנועות בדלת וכן נקוגל: אדם חרוץ לנןראת חרוץ מה תרוץ גי1נק אל יד חער!ט ו?טח' באל וזכור בי במחנה נבא אל ד־ד (לן ראוי להיות מפני משקל השיל ולא כאשל נדפק בטעות בכוכבי יצחק הנ״ל) הנה יאמל י' שלמה נפילוש, כי משולל אמד של השיל תקטן הלזה, אולם האיש מאמשטלדאס נלאותו, כי •«, שש הלב מד ו בנא מתום על המכתב משב במהילות קריאתו, כי גס אלה החלוזים המה לו, וכי היא ל׳ שלמה חנלס, ושכח בי נאמת מביאם נשסאמלם גשם המשולל הידוע לו. מהתאמל ידידי אל דבלי החכם שד״ל בכ״י הנ״ל צד ת׳ על כי הלהבחי בנפשי לקלוא שפינוזה נחובלת כ״ד יאש עמוד ״ב נשם מוקל גדול? מה חאמל להודאתו כ׳ אמל בלבו למשוך ידו מלשלוח עוד מכתביו נין הכוכבים, אבל, כולי" וכל זה על כי בתומי קלאתי לשפינוזה סוקל גדול? פני יחשוב שד״ל, כי שנאתו הלנה והעלומה נגד שפינוזה ותלמידיו קבה מספקת היא ללדוף עד חלמה איש ואיש מישלאל, אשל ישא בכבוד שם בלוך שפינוזה על שפתיו V האמן לי אחי, כי. נס אני מאמין באמונה שלמת בכל מת שיאמין החכם לוצאטו, גם אני אשתחוה ואכלע בדפים לפני גדולי חכמי אומתנו הקדושים אשל באלן היו כמו הלאנ״ע, ל׳ יהודה הלו׳, הלמב״ם , הלמנ״ן ודומיהם ואענוד דנליהם עעלה ללאשי, אולם אחשוב, כי נענול זה לא כתן לי לשית להמליט, ני?פינוזה לא הי' סוקל גדול, כי אס אומל הגם כי לחוקים מחשבותיו ממחשבותינו כלחוק מזלח ממעלנעסכל זההי׳ חוקל גדול, לק סקילתו הטתו מדלך האמונה העהולה בה הלכו מאז כל ישלי לב, אשל ’לאת אלהיס ויקלח התולה הקדושה בלבם נשלשח, ומת יענה שדייל אם אציג נוכח פניו הפלוקוף האלק׳ ר' יצחק ארעמה ז״ל, אשר עם יראתו, קדושתו, התלהבות רוחו וחוזק אמונתו לא נמנע מלהזכיר בשבח גדול אס שם ארסעו כמעט בכל V ודף «שפרו הנכבד העקידה,הגס כי הפלוקוף היוני הזה המזיק גס הוא בכל כחו באמוני קדמו׳ העולם ומאנה לא סר כל ימיו? איץזה, כי אם שבעל העקידה ז״ל משב "הן זה מאז דרך הפלוקופי', כ׳ נמלקו בדעותיהם בענין הדבל" המדברי׳ ברומו של עולם זה אומר נכה וזה אומר בכה, כצהוא נס דרך אלקטו; אולם בכל זאת חקירת גדול׳ היחה אמו, ועלינו אס לקיים ולהעמיד f,’, יאו להפילם אלצה בראיות חזקות ונאמנות,ונמו שהתנהג הל״י אלעמה ז״ל עם אדקעו, כן יי לנו להתנהג עם ברוך שפינוזה רצוני בשונה ונסת במועצות ודעת ולא להתגולל ולהתנפל יו בקללות לנאצות, בחרפות וגדופים, אשר לא ישוו מאומה — יוכן אמת אומר, כי עם כל י וי והכבוד, אשר אתן לשד״ל על חכמתו הגדולא והנפלאה, אשר תהלתה מלאה הארץ ב׳בלא שפתי מלומר, כי נפע׳ הזאת לא עשה כלאו׳ נכתבו, ואני אסלח לו — עתה ’ אמרי שפכי שיחי לפניך, ואסרי הגידי לן אס בל לבני אבוא למלאות דברי, אשר 2