Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 27 (1862) · p. Seite 14

14 המיוחד שננרא מאשו הגדולה שהאציל מקדושתו ולא מן האש שנבראו כסוס של מעלת שלא להשוות כבודן לכבודו לאותו יצר דמות וצורת וצורת אדם ומינים וידוס וממתנים ולמעלת ועל מצחו חקוק י״ה אכתריאל ותפילין בראשו וכת«, נו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארן ושיעור הקומה של ר' ישמעאל יש לו בצלמו נברא האדם והוא יושב על כסא הכבוד והוא רם על גאים שהם ד׳ מלכי ארץ נשר אריה שור ואדם לארבע דוחות הכשא ללמד כי הוא מלך על כל המלכים וגס הכרובים למעה על אדון ושכינת עמהס כי הכרוב המיוחד למעלת על כשא הכבוד גדולתו אינו ממנו אך מקדושתו שבמערב ולכך יש למעה מהכרוניס משמשים לקדושתו וכן אית׳ נשפר היכלות י״ה אכתריאל גדולתו תדריאל אלהי ישראל קדושתו אדירידון עריצותו ולאותו הכרוב המיוחד היושב על כסא כבודו יש פרגוד של חשמל מוצנע ששמו איש א ל ודומה לתכלת והוא הפרגוד משבב כסא הכבוד משלש צדדין לבד ממערב שזורחת קדושתו שבמערב על גדולתו שבמזרח על כסא הכבוד וזהו בכ״י כבוד ה' הוא קדושתו ממקומו הולך זורח על גדולתו ומלכותו ולאותו כבוד אנו מברכים ואומרים בכי״מ וכן כל ברוך היוצא ונפי יראי השם צריך לכוין ולברך להודות ולהשתחוות לאותו כבוד קדושתו ואותו מלכותו שהוא קדושתו נקרא בשפר יצירת עולם המודי והוא מ״ד עולמות שתם עשי ספירות עולם המודי עולם הרנרבנות עולם המדע עולם הנפש ופי' מודי הוא לשון שנח ומהלל לפי שיצרו תב״ה לאותו הכרוב המיוחד כדי להיות לכל שרי מעלת מקום קבוע להלל לשבח ולפאר ליוצרם ומ״מ אותו גדולתו הוא רם ב״ד רם על כל גויס ונשא הולך מגדולתו וכהו' ונשא אותיות שאינו(?) כלומר שאין לו לקדושתו לא דמות ולא צורת ולכך חותמין נברכה משולשת האל הקדוש ולא האל הגדול כדפרש שאין לברך ולכוין בכל דבר ענודה ליוצרו רק לקדושתו בלא דמות וצורה וזהו כי אל מלך גדול וקדום אתה גדול הוא גדולתו ומלכותו והוא כרוב המיוחד וקדוש הוא קדושתו שבמערב והיא אמונתינו וזה שאנו אומרים והחיות ישודרו וכוי פני כל חיה ואופן וכרוב לכרוב כלומר לכרוב המיוחד שהוא עולם המודי סובבים פניהם ומשתחויס. סוד. תניא בברייתא ’וסך בן עוזיאל שגילה מפי ירמיהו הנביא7) ואין לגלותו אלא לצנועים מספר הרי אביגדור הצרפתי ז״ל וגס זה מספרו. ויגבה ד' צבאות נמשפע כשעושה משפע באומות העולם נעשה גבוה בעולמו ומתרומם על בסאו ומתקדש שמובמרומושנ' והתגדלתי והתקדשתי ונוי פ״א בספר היכלות ויגבה ה' צבאות במשפע וכוי כי כסא הכבוד אינו יושב נשוה אך צד אחד גנוה וצד אחד נמוך כשהנ״ה יושב ע( כסא מדת הדין אז מתרומם יושב ועולת בצד גנות שני עלה אלהיס בתרועה ה׳ בקול שופר אלהיט זה מדת כדין ואז עלה כששומע תרועת ישראל ה׳ זו מדת רחמים בקול שופר שמתפללים בקול משפריריס מעשיהם אז מתהפך למדת הרחמים כביכול ומנמוך כבודו בצד כסא הנמוך ומיקר׳ ה' כי אל ת' בא״ת נ״ש מצפן בגי' ברחמים זהו שם קדושתו בלא דמות וצורה כי אס קול ורוח ודיבור והוא כאורית שבמערב וזהו כי קדוש אני הי. אין מגלין אלא לצנועים ברייתא ד י ו ס ך גן עוזיאל ויראו את אלהי ישראל מלמד שראו שכינה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר תחת כסא הכבוד ואמרו חכ״זל המתרגם פסוק זה כצורתו פי' וחזו ית יקר אלהא דישיאל תר• זה בדאי ז) עיין ש׳ נן שירא הקטן גראשו.