Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 94

94 על פני מנקה מחשוף הלבן, הלוח הצח הנושב על פני המיס — כל תענוגי נשי נבונים לפניו, לא יחסר לו דני מכל אלה המכינים אח נועם הנעלה, אשי נן אין הקדם יכנהו נשם המיוחד: קאיף. אולם האיש אשל היסה עליו חול׳ הים לא לנד אשי לא ילאה עוג נמקעו, כי אם עוד « ׳הפן לו למען ולענוח נפשו, ופעמים לא מעע ישאל אה נפשו למוה. ניוס המחלה שכנס׳ אני על מכסה האניה נקלנח החוק אשל שם המעש תנועה הספינה, ולק אז הוקל מעע מצני הל ע והמל מאוד כאשל סגלתי את עיני. ואס נפתחו עיני כלגע וינועו השמים לפני כמו דחו לנפול והתלניס שסו לאשם כמתקלביס זה אל זה ולא אנו לה פלד , ואר כמענו לא נשאל ני כה ועצמה לאחוז נאצנעותי ספל הקאפעע אשל הושע אלי. נלאשי הלגשח׳ המהק ושממון המבליח כל לעיון או עושהו לסילון ממאיר. לק השינה לנד גאלחני נעלוב היום ויהי לילה, וממצב׳ הבלתי אח עני גויתי ולוחי המוכות נשבע עברה. — כל זאת נאתני נעת אשל היה הים שקע ושאנן, וכני עניה׳ עליו.נעה אשר נוע הניע ולא קרני כל לע, אשל על כן נודע ל׳ נגלול כי מצג הנליאות והחולי על פני המיס תלוי במצב בליאות גוף הנוסע נלגע שומו לדלך הים פעמיו.— כאשל הקיצותי משנתי הדגשתי כי חייתי מחליי ותהי הרוסה, מהלחי לשוס נגדי עלי ועליתי על מכסה הספינה. ממשך הלילה עוד פלוש על הים, הגיוני לני מפו על פניו כצפרים לבנות, לבוא לפני אל ארן החדשה לי, אין מצלים, הארן אשל עוד היום אציגה כף לגלי עליה. האין הזאת ארן מצאה סודות, אלן נפלאות היא, אשל על פי ספורי התורה ישב שם ראשונה סם איש משן משחור תאיו, ויקרא אותה נשמו, עד אשל קבלה אחלי כן שם אמד מגניו מ צ ר, על כן יקראו אומה העגלים מני אז מ ל ל י ם. אולם הישמעאלים יקראו אותה דלתא (הוא האי אשל ’סבוהו מי נהר משלש לוחותיו כתמונת האוח דלתא בכתב יונית) נשם אל — כלב אלן יוצאת מן המיס, דיאדאר מספר לנו ממלן אחד ששמו עגיפעאס, אשי לשמו ולזכרו נקראה האין עגיפעען עד היום הזה, אלן מצרים היא לא לנד המקום אשי שם קרו הנפלאות העצומות אשי5תספר לנו התורה, כי אס גם המקום אשי שם נכתבו הדפים הראשונים מקורות נני האדם, כאשל נא אב! האבות מצרימה, כבל לאה שם את פארי העמודים אשל נתפלא עליהם עוד היום, ואשל נבנו עוד אלף שנים לפני בואו שמה. אולם ציוני מצרים הישנים והקדומים עוד יוחל, חרבות היכלי פוס (נוהעבען! מלאים לנו שיורי בנינים, אשר כבל לפני ארבעת אלף שנה היו חרבות, ואשי נעת נלקחו לאבני בנין למקומות אחרים, מכבל לא נודע מאיזה בנינים הם. איזה הוא העם אשר עשה את הציונים המפוארים האלה וכוי וכר. .Entgegnung. Von S. H. Mondschein ~ מענה. (העשן.) העקרים נפיק שני ממאמר אאשון(לב) גזל אומי. כי המאמין נעקרים מעקלי דמינו היינו שיש אלהים , וחולה מן השמים ושכר ועונש. אף אם יסלק בסבלה ובסעיף מן החכמות הלנות על איזה דבר מחכמינו הראשונים הוא בכל זאת ירא אלהים וסל מרע ואינו נקרא סלילה כופל, לכן מה לכס נוערים נעם . כי תלינו עצינו אם לא נענע לכם ראשינו להבלים (צב) כה דבריו שם: .מי שהוא מאמין בחולת משה ויאמין נעקליה וכשבא לסקול על זה מצד השכל והבנת הפסוקים העהו 'העיון לומר שאחד מן העקרים הוא על דין אמית ולא כפי המובן בתחילת הדעת או העהו העיון להכחיש העיקר ההוא להיותו חושב שאיננו דעת בלי תכריח התולה להאמינו — או יאמין איזה אמונה ננס מנסי חתולה להיותו חושב שאינו מכחיש נזה שוס אמונת, אין זה כופל אבל הוא נכלל■ חכמי ישראל וחסידיהם. — והרמנ״ם במורה מ, לשי* אומל: בל נעל דת לאוי לו לחקור על דתו. (לא כהמתחסדים שאוסרים החקירה נדחות) ואמר שם ני המקילה הזאת היא משני צדדים, אם מצד הדת בעצמה וזה כשיעיין בלוויה ואזהרותיה אס הם להסיר העול והחמס ולסדר עניני המדינה — מעיין ג*כ למת דיעות אמחיות נשם ׳חנלך ובמלאכים — ותשתדל לחכם בני אדם ולהעירם על אמונת האמת נכל המציאות כלו — עכ׳יל'— ועל החקירה אנחנו מצווים ועומדים