Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 93

93 .ראש המסע — (Ma# ®r. gronH״ :»׳Aus Egypten.") Bon A. B. Gottlober. האיש אשד עבר ימים רבים נערמה הנדידה נין שקע קלעי המדבר אשר בפלשת. ונעצנון ויגון למדו עיניו לראוה רק כניס וקלעים צחיחים" אין p ואין נעצון ושדג נאש , לוהטיך על ראשו מעל לנן הכלה השמים אשר מנלי סמלה לא ישנו אה מראיהס; האיש •' ההוא ירגיש בנפשו ענג ועדן נסגיע לאזנו מרסוק קול הרועה רעם הים וזענו. השסר עלה על ה ארן ואנסנו רנננו נין עמקים יקודהם מגבעות סול כעין גלי הים אשד לא נראה על פניהם ען או נעצון או כל דשא עשנ — לא נשמע קול זמרה חצפור בשמים ולא נא הלך לקראחינו, כ׳ אם נשמח הים הסינון הקשבנו מרסוק < הולך הלוך וקרוב אלינו ברעם גבורותיו. אסר אשר רכבנו שעוח הרנה באנו על גני מרמב הי. ואשר שמענו עד הנה יאחה עינינו: ילקיק סרו׳ן המנקה אס פני הים והשמש היוצאת נקצה השמים . וחזיס, כשושנה גדולה, כענק עלעה׳ארגמן וגבעול אין לה, אשר גלי הים רגע ינלעוה ורגע יקיאוה, לשאת אותה על ראשם. v . לא שנעה עינינו לראות המראה הנממרה הזאת. לשמאלינו הזהיר הר סלול ולבנת אבני;־ י י העיר יפו הבריקו לנגד עינינו; קניב לנתי הפלוס הישמעאלים ולמנהרות (מינארעעען) יפרחו עלי המרים ונרותים, ודגלי מלכי אייראפא מתנוססים נרוס נשלל צבעיהם . הקורא אשד הלך אתנו ללוחינו על מסענו בארס ופלשת ידע את כל המוצאות אותנו ביפו. אפק האיש אשר יקח נידו רק את הקפד הזה, אשר תכליתו רק לתאר אח ארך מצרים, הנה יעלה נידו ציור בלתי שלם אשר צא ידע שסרו, אם אפק ק צהו נראהו לו. על כן אנסנו ממהרים ללכת, מבלי שום לב על יפו ואח אשר נעשה שם מדי היותנו שמה פעם שנית. בעשרים ושני לסד ש יולי אמר סצי היום-שננו לרדת נאנית הקיטור הצרפתית, הנישאת אותנו מצרימה. מנגוע ושקט כקה אס פני הים, ואנסנו לא נדע עוד הפעם. אם מזהר השמים אשד עליו מלמ עלה לקח את צבע התכלת אשר לו, או השמים מקבלים ממנו את הצנע ההוא י'« בהניטם נו כע בראי מלוטש. תואר השמים מדלג ומקפך מגל אל גל ואולי הוא שובן בבלם , זן כאחד , ועל פני כל המרחב אשר אין קץ לו יזדעזע נרק הכסף וכל אבן טונה. עוד מעט ותלאה העין! — אפק אין דבר אשר ״עב בעינינו יותר ממראה בוא השמש על פני הים. לבנת השמש המכה בקמרים את העינים תתהפךמטממעעצאדמס מתנשאת ומושפלת ביד׳ רוחות בלתי נראות, רגע התראה ותשוב חקתתר, עד• חתך, גצי אש ומים יאבקו בדממה, שושני אלן» האביב נראים המפוזרים ומנקים אח קבר הבדולח, אשר אליו יאקן! הכוכב בן בלי מוח. נין תאניה הנושאת אותנו ובין שלל הצבעים אשר גמערנ^נריקו מקרוב ומרחוק נקי האניות לוהטים אדמדמים וצפרים לבנות מעופפות , ומנשמה הרות יוסיפו להתרומם גצים ומשניים על פני הים אשד לפתע פתאס כסהו חשך. עוד מעט והנה על פני רקיע שמי הלילה יזהירו כוכבים אין מקפד , הגדולים ומאירים יותר מאשר הסכן הסכינו לראות עיני יושב ארן צפון. רק בוא השמש בהרי גלעעשער, מעשה הטבע הזה הנשגב בדממה, ישוה בהודו אל הערב והלילה על פני הים . האיש אשר הצליסהו אלהיס לרווח נפשו במראות הנשגבות האלה, עת תחת שואה יתגלגל ביום צרה , ויעלה על זכרונו מראה בוא השמש ההוא, יבטח כי לא תכרע נפשו החח עול אסונו. ממזרים קרה נאת. הנוקעים ירדו אל ירכתי תאניה, המלחים עושים במלאכתם ועל עני מנקה האניה דומיה שוררת, רק רב הסובל נצב על משמרתו ומקנב הגלגל. העשן יוצא מארונה. ומעת אל עת יאדים כאש להבה ויעטה ארגמן את פני הנסים על רגעים אחדים. נרגעים הא לא ידמו לכנפי דומות יצירי הדמיון. הים רועם ויעלה על זכרוננו רעש ארזי הלננון_נהתסולל הקער. אופני האניה השחורים יאבקו עם לבנת קצף הגלים, והאניה הולצח כמו ני. אה על כנפי שעירים, אחריה יאיר נתיב ככסף נתך אשר j יפרוש הירא אורו עליו. זקים עוממים דועכים כחולעים לוהטים נמים, מקפצים היה והנה ונכבים, למען יקיצו עוד הפעם ויחדשו מסולם הנראה כמחול הרוסות. אפס כל הדני אשר איננו באניה או קרוב לה ישתרע במרחב כחידה נוראה אשר חושך ישופנה . אין סיים נעימים כת« האגיה. השט על פני הים כנר הרגיע המית נפשו, הוא ישוה לנגדו תמיד רק את הזמן ההוה, חמו כל כוקף ותשוקה מדי בואו אל עבר הים השני, לא תועיל תשוקתו מאומה למהר מרוצח הימים, אמה שאלתו אותה יבקש לבלתי יארכו לו ע״׳ קופת וקערה. נידו לההעלס בחברת רעים ששים ושמחים אשי סערו הנה מקצות האין, או להתנודד בירכתי הספינה ולחשוב מחשבותיו, לעשון, ליש;, לקרוא בספר ולשוב לחזות בנועם מיאוס הטבע. התנועה המעשית