Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 72

72 ",כמומו! נפש אדם לפני אלול«, «מיסו באמרים רכמש ומעוררי לג כאלו עדן לא נגלחה — '.אנסו ס צפונוה ונעלמוס, בעומק יסוד לב בן אדם משכנה, מצאו אומר וקול על שפסיוכנור '.אאמן הנפלא הלוה! — ואם נפנה שיעפוסינו אל «חוח קדם, ימים «ברו, בהם השירים .האלה «ל הארץ נש«« קולס; אם נשום שכל נץ לאומי דורו אשר «לו למרומי נין נמקורה, .ונוחה פי המה שרו רק מיין ומאהבה, או שמו לענין מליצסס אס נצחי הגנורים — אשר .נדם אלפי אדם קנו שם — ואח «רבו ס הרצים — Wettrennen — אז מאוד נשחומם ,ונגיל נרעדה «ל אמרי המלך הנביא— הוא ידני אל אל אלים בורא ה«נע כרע אל ידידו. י יינץ נורא פלאוהיו, ויהללס די ערכם, יכבד וירומם צדקסו, ואל סנינחו משוד רום נענוס “.רוח יעחיר.— אס רוח הי דבר נו כדעה המאמין, או נפשו א ו ס ה וסעש כדברי הסוקר, '.ואח כל פה אומר, כי להגביה אברח רוח אל על כבני רשף, נלעדו, אנוש עוד לא הצליח.— '.קראו בהא ר אץ, הגו בפינדר. אחרי שיר סד משירי המלך המשורר דוד! אנכי בל אוכלה 1׳ — קראו והחענגו מנופח צוף אמריו אשרהעחקמים פה, כי מזהב טהורהוצקו — «ין מ• לא סדמע דמע, לב מ• לא יחאונן עמו, במזמור כיב? נראהו שופך מרי שיחו נוכח פני ה׳«ל אשר ככה עזבהו, כמים ’סכו שאגוסיו אל אלהיו, למה רק הוא נבזה בעיניו נמאק, ואס אנוסיו מלץ מכל צרה, לאריה טורף ידמה אויביו, ׳כסופו לנלעהו; וכמה חזקו אמרוחיו, גם צור חלמישיבקעו: כמיס נשפכסי והספידו כל עצמוסי, היה לני כדונג נמס נסוך מעי — אמנם ככה גדל בטחון נפשו ואמונסו נד׳ כ׳ יעזרהו, עד כי בסופו ♦הללהו, כי לא שקן ענוה עני!— נפש מי לא סרגש עמו סאנה במזמורמיב? אשר כאיל, המורדפס כל היום מסמס הצידים, אשר יאנו נפשה לקחח, לשונה לחכה דבקה מצמא והיא מורגס על אפיקי מים, כן נפשו סערוג אל אלהים — ישפוך חאניחו לפני אל כנן אל מיק אב יאמן, ני דמעוח לו סמח לחם אם צריו בלעני מעוג ישאלוהו: איה אלהיך! ונזכרו עוד ימי קדם , נהחהלכו עד ביס אלהים בהמון חוגג, באין מפריע— סקצר נפשו מהביל כאב אנוש כזה, והיא סמס משא העמל כמעט גועס — אמנם הוא בקול נוחם •קרא אליהם מה סשסומחינפשי וסהמי עלי? הוחיל׳ לאלה׳ ם!— קורא נעים! ראה היאיסיך. לדעס אס האיש הנפלא הזה; אמנם יקשמץסכונסו — כ׳ הלא גם לך לב מבין נחןאלהיסג p ו ם דרוש מעל ספר והשפוט כמוני:— r: Von Rachel Morpurgo in Triest. ־־ מכתב. אל נר הוקם על כל סכמה נמיר מענדל שטערן ברוך יהיה I אשא ס שאוה סן על חסדך שגמלס ני בשלוח לי שני ככנים המזהירים נשמש וקנלסי אוסם נשמחה ועל הנהונים הראשונים לחונס הלננוס המפורש בלשון אשכנז לא מצאסי קונה. ונדי• לה׳ אשלם נגדה נא לכל עמו. אף נ׳ כנר כסב החסיד נעל ספר הבריח הנדפס נווין חקנ״ד (מאמר נ׳ דרך אמונה) מה שיש נו די. ומה נשאר לי ללקוט אחריו? אקוה לאל , ׳סביך יטו אוזן לצפצוף עוף קטן. מקול ארי נוהם . הגה עינינו רואוס שבכל יום ויום מסקימים דברי חכמנו הקדמונים. כאמרם (נמונוה פ׳ י׳׳ז) אין בן דוד נא עד שיהפך העולם לועס צדוקי. ׳הפך למינוס יחיאשו מן הגאולה. דור שנן דור נא קטגוריא נסלמידי חכמים. (סנהדרין פי סלק) דור שנן דוד נא נו סיס מסמעטץ והשאר עיניהם כלוח וכוי. וכל זה לא השיגו בהגיון לבם . כי אם רוח הקודם הופיע עליהם . והסויה אמרה ולא ההורו אמרי לבבכם, זו מינוס. וכן הבטיחנו השם יחנרך על ידי (יחזקאל ליו) והסיח׳ אח לב האבן «נשיכם ונסחי לכס לב נשר ועשיס׳ אס אשר נמק׳ סלכו, נסום לבבם. כמו הולך נסום ילך •«*ד. והזכיר מקי אשר לא •צדק נהם שקול הדעה ולא שום דני מההגיון והפילוסועיא וכן מצוה לנו על יד מלאני זכרו סורס משה עבדי צויס׳ אומו נסרב על כל ישראל מקים ומשפטים וכן אמר דוד ולבי סלל בקרני (נבוב לחח סעשה אוחו) סרגם אונקליס סליל לוחץ. חום ויושר •ציוני ואם נמצא איזה דני בספרי קבלה שלא כרצוננו. נחלה הדני נטעוס סופר או הדפוס. או קוצר דעהינו. ולא נטיל מוס בקדושים אשר בארץ המה ואין לבם די משיב. ואס •ש מי שהציעה זרחה במצחו. ישמע נא ססינח• ויעטה על שפם ולא •טמא אמרים. ולמה ליו לחור אחר עץ הדעה טוב ורע. נקח מעץ חיים היא למחזיקים בה ונאכל ונחיה לעולם . נשמע נא לני• •הושפט המלך האמינו בה׳ אלקירס והאמנו האמינו בנביאיו והצליחו, ואם