Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 71

-r- 71 — .גילסס! ■קזימסאו .יעלוזו.וישמקו, ■<!סס אשי.לפניס עד עפר שחו.-— לאני,ה השי^רך. ־׳'^ י .המורדפח מרמה גלים, .נדמיתי.אנכי בעניי.«pii» הזמן אח סצם הרעלו נאלק טוס .בלבי •יבסקו; אם היגון.בידו.הסריגה מכל-צגד כוע מרורות לי יושיע למען אריקה עד חומה; ab שבלי אין .קן לרפאו רביו עלי.ישונו, אךפנביסנל יהדפוני למדספוס, כמייח בנירים עד לואר יניעו, ואה נל עצמוחי ישישו; אס אויב מר .ןנמהר על כל|מדיןנן» ..רגלי,’ארוב, כאריה לעין, .!כשוף צלעי, .׳חמוש .מרגוע׳, ואס גל שמחוה אי׳ ידבר. .ישעמני וישומני למערה אינסו, מור עצמוסי'ימון ונשכי בשניו.’מסז:’,מג״נסעהי בעם .איד׳.?.מה מנליגיסי על יגוני? נטה אנבש.העצנס מלבסי המלאה,לה'רוגז. למען לא היהקיע בה כיהד במאום נאמן? נמה אפנה ציר.רעיוני לנל ישוב על.נאורה.העמל והחלאה?.5— הנש המעודדני לנל אטבע ביון מצולם .הדאגה—.שירי נן —.ישי המהלי! עה נפשי .על.י.חשתגםח , ,נמו אהגה, וכאלו מלאן ממעל לקח הנוחם.ויגע אל לני, הנסומוה אל לנפשי יטיפו, .צרי, גלעד המה לה.ירפאו שבריה אשר אמרח׳ אין תקוה למו.— עח קעצנון נמעעה .ערפל אח עוני העששואמכעש ילוע, עד לא אוכל לכאוס אס עין הארן:זמ׳רזס דוד אקרא .— ויהי _אןר .,ממעין חנסגמוהיו אשסה, ורווחי נסח ועונג מלא מפנים— הוא.יק הוא יהץן. בניב שפחו באבי. הנעכר לדנרי.מיי ושממה, .הוא יקרא בסול גדול כבנו ר מלהיב נפש, ח .אלי: .שא עיניו וראה! אנכי מלן ישראל הייסי ונגעי המערבס נמלי יויסי — מאס די בשמן .,קדש.,משססי,. — ומפני יוצא חלצי לאדן זכה בכסס׳ — אויבי פסים לי עמנו — גם ׳אוהבי, אוכל לסמי ,ימני — מפני עקה רשע כל ימי נבהלה׳ — ומכל הפנוני בני ״אדם נצלה׳— היש פגע ואסון אוחי לא קרו -^.כלמו מכל עבר אה נפשי נצרו — אני?עעמהי_רוש ולענה — אמנם שפחי ננד יוצרי דנרי מרי צא הנענה! עלי פקודואיו,לא .,ההלוננהי.—.כי מעודי על נינה׳ לא כשענה,.— .מה ר^יסי ע שיה י עשה כמוני — ״נגד ספן אלוה אל סלוני I גם, אל יהי לנן ענד למצב— ואל הה׳ נפשן חמש כקצף -— ."דום להי/והחסולל״לו הוא לא יעוח .משפע וצדק — גול עליו דרכן, אז כמון הכיס יפוצו "י ״אויגין — ועוד ינון שמש אשכך— עיניו אליו ישברו — ורנלין מלכד ׳שמיו״ — ומה אומד מנה שיכסו אשר צל סן כל,נועם כל יופי כל נשגב בה נאסדו! המלאה משוס קוןש י כממיר גורנה! אייכה אהין לחאי שלהבה— יה סוקל בקרבה,.בה כל נפש יקרה הצוד, וכל לב סליה? נהלי עדן אינם? יק אם נמימינם כספיר מהים עמי אענולה אוכל ששר קצה נדלה, שמן הפארסה — לה דומיה ההלה I ארונוס השמים פהס עלה למרום, וממלאני זמר שנה אס נח שירסו שני, כי לק ננוס אלהיס ניפעח שמים ככה מנוצצנה, יק אשי -י ממקום קדוש נקרה נכה נהדרה קודש הזהיר! על פניה הזד נורא, כהוד שמש נצמדו מנין ההדים — זמירוחיה מה מאוד לאוזן הנעמנה, רננוהיה מה מאוד לסין חעעמנה .— והנולד — אוחו צמה אשוה? בלשוני אין די מלה! כקשה הנראתה נענן משלל צנעיס .רקמה לא השבע עין לראוה המראוח הנממדות, הסמונוה הנאווה אשר שונוס הנה זו מזו ניפין: נכה גם קולהו — פעם כעל סלמון נלאע וננסה יזל — ופעם הוא סוצב להנוה אש — עסה קולו רן משמן ׳נסם מלכאים— רגע, וקולו קול עוז ימעל מערוס עזו על רשעים — עסה נכנך מנים נעלש — עוד מעע ואנסוה כבדוה ממעמקי לבו נדסוס — יקונן, יהלל, והנסומוח ימלל! מי ומי אשר יראה שירי בן ישי ויסאפק מלקרוא: אין כמון נענקי הזמר! הוא על מרי בשמים המליצה בעוז רנהו עלה, וימן משם כל נופה צון וכל מסק, אדירי השלים לא ^שוו לו, הוא יטה לבב אנוש כפלג׳ מיס, נלצוסו יסד וניצוחו יעצב. נן — אמון נהל• גסצי מלילוהיו אש יריקו, למימיו צגי1י עד למאוד כשגבו, על כל לוס ננואהו השסרעח, רוסו שמים חדשים שפרה . ,כוסו רב לו, הי נהן לו לשון למודים: אמנם לקלע כמוהו אל מערה ה לי ולא יחטיא, בזה לא יהפאר — כלמו יהנו עדיהם כי הלא יד אנוש לבוא עד סכונהו. — עי לא.הגיר סין ערכו? נם משורי׳ העמיס לא נצלו על דל שפחם , הנידו לעס נולד כי אין כמוהו; המשורר ה.״פלא .Lamartin הצרפהי, כאשר במסעו,קדמה בא אל.קבר דוד, נעיםזמיכוס ישראל, רסש לנו הטורים האלו יקרי התכנית, לכבודו: "עיני לנוכס יחזו אה ציון! המלודה,ה* ־ ״נשקפה, מנטי לא ׳רימוני! קני דוד לפני יחשופו! שמה—נשמה שדינרמפי עוז אה "לנו להטה—זה היכל שממחו, מ«ו, ומנוסחו! קדוש .קדוש אהה לי מקום ע לין סיה ״המשורר האלה׳, עלין סי שיריו נמו עד לב נגע,וכל נפש אחריו משך —•ראשון הוא ״למליצים אשר רוח רגש בילדי מליצחם מקוננס — Lyriker — מלן הואעלימו! איה "מנצח נננינוח/ אשל _על קוי הזמר ידו הדה,וכמוהו קול,ערב קושר לנגוח כנמעדנוח השמיע? אמנם! רוסםמלין עוד לא הלימה על חעופתה, עוד לא שאנה ממקור האמה <