Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 67

67 «‘נו הרי).עז בו יבטח;נוח החוסה לא.י^ה בו צר וחרב הדה חדי^ה אלאכלק אלסרד י) כזה;קרא ה?חסה לאוה?יו?נוחת כבור, .;רבה ויוסיף חי^ה; שךשיו?םת?כים עד תהום?תחת פארתו כלי?ורד ער כוכ?ים עולה. אנו לא נבוש לרדת הרוגים לשחתס כאשר;בוש החדל.עאמיר וגם שלול e אהבת ה?;.ת תחיש קץ תקצר חיינו?רע קץ קצו, נס והואחקן וגם ישלה עודו גבור זיטות ולא;חלש ה?ת?נו ישל לא;פול עד לם נקום??גי עולה,)?י חרב שותה ך?נו תבלה נפשנו י ולא תפוש רוחנו?לי חרב אוקלה! זץ1 בור?נו?קךנו לא נחפש?קרנו צאצאי אב מוליד ואם'י1'לךה?ני?הלה. געלה?יטב גבנונים?שם’ תורידנו רגל;שרה אלי מעמקי??ן כלולה. גרבי לב?ג^ס נדבות קל?לילי שקמנו?עלי מרך לא נמצאו אחוד?הלה.?פי נפשנו תו?חות נשיב לאיש,מלי א?ליו ולא יוכח איש א?ךי פינו כך?ר תקלה אם נכור.יפקד לקום ןן חלל אחריו;ריב אדיבות?!?ר וגם לבצע העלילה. הן לילה?לי אורה לא יב?ה אשנו הנר אתנו תלונה לא.?עלה עבור עולה, וימינו תמ?א כתובים?זכרוני או??נו!עליהם ציוגים לאולב חלדולה.?רק חר?נו??היד??פות?ןירח ו?עךב שפת להב נהלמה?שריק דז?לה, לא בריק אותה לא תצא?תער?יום קרב וגם תשוב.עד אם ר?ים חללים הפילה. - : למשה אולמים *) על דרך המעעאפעל יננה ניהו נשם ״הל* Arx Samuelis ben*) ן?»Adia Freit ") ילידי שנעו עם מלן נפשו למיס י) שני שנעים ערביים אויב* נני עאייא 8) מליצי העלב בשיריהם אוהבים ליפוה מליצהם באמונה העם שלא ׳פול טל על ייקיס אשל נפל שם הרוג מחלב אויב עד אשל גואל הדם נקם י15ינ לצריו ויהרוג ההולג. : '«זה הימה להם לנשום מקום ההרג והניסוי הימה נמו נדל לשפוך ,מלב נקמת דם ההורג. י.עי נחב מינאעליש נ׳ גס נימי דוד מלך ישראל נמצא רושם מהמנהג הזה. ע״׳ שמו?ל / ק«. גיא פקוק ״ ״א.׳•) משפמה ממשפמוס בני עאדיא.