Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 64

64 הנןסיה מטס ונהגה נננדוה ג?בן הקשורים, והיה מאמר הקפור׳ נמעע למהמר למוד►* בקש• משפע• הגיץ. — מזק ואמץ אח׳ לישר מעקם׳ אמונוה עפלוה בארצנו עיי מאמרי מליצה חדה האלה , והיה שנרך — השני ני לרגלן ואור לנהיבהן הריי טרטער ז״ל — סה עולה לא •הרן. — צד 87: בשירי הראניע מוצאיה מידי הריל דוקעש אעירה בהשיר מקדמז; אמד נ׳ גשם ,עין הלב׳ או,עין השהל' אשר השהמשו נו הראניע והר״י הלו׳ — ההולביס במחקרי הפילוקופיא ליגל• אפלטון הידוע — ניוונו על החוש ה ש פי או הפנימי הנודע בהורה הנפש אשר בשיטה אפלטון. שה בטור ,ומבין בלב נוצר בנודו מאד נבער, שגה ליד החנם המיל בבארו שם: הלומי בלב ניצר ננער מהנין הבודו, לא זה הענין פס . וליד בנויה הנוונה על הבהובים (סהלים "ח) ,וירנב על הרוב ויעוף .— •שה חושך שחרו שבינוהיו ־— מנוגה נגדו עניו עברו׳ — שריל אף אם אמר אלהים לשנון בערפל, עיניו מנווטטוח נהל ומלא הל הארץ ננודו. ורצון המשורר פה . אף אם עבים שהר לו. נהל זאה הוא "מנין" (ע יד ,ולא יבין אלה׳ יעקב׳ החלים ציד ד) "בלב נוצר (עיד .אס ׳וצי עין וגו״ שם שם ט ) ני ,ננודו מאד ננער*(V) — מן,מנוגה נגדו בערו׳ (שיב ניב ייג), ואולי ציל עבר מן עניו עברו הניל, ונבר העיר הדיש לעוויזאהן אצל ,ונהיהלו הלו אומר הבודי הי בנוד מורה אור ונוגה. — אלה המה הרעיונים אשי יספו נקירוה לבני ונעליוח נהי נפשי נעה החענגת׳ בזוהר הנוננים המשכילים . ואהה יקיר• הודיעני דעך על דבר• אלה, אם צדקה׳ בדברי זנית׳ נשפט• , ואם שניה׳ הנין לי', הי אך האמה מטרה הוונהי — היה ברוך ומבורך בממונך ונחורהך ינב וצלח במעשה הסנמה וההושיה החפץ. ידידך אוהבך ומיקירן. הנויס נאמד לחודש שנים עשר הוא חודש אדי שי הנהיר. שלמה ראנין. .תקוץ לשון רש״י בעמוס ח ח - D°« % H. «sw, Oberlehrer. המנקר הגדול המהם מהדיל צונץ נקפרו תולדוס יש"(צייעשריפט פיר דיא וויששענשאפע זעש •ודענטהומש נעילין 1822) החב המהם ל על נעל שהיק, הוא יוריד יבינו הגדול למצרים להסעלש פעה עם הימנים הנולד נמה שנים אסרי מוהו. והמליץ הגדול מה ריש בלא־ זיל העיר אחריו הראי «וצק לדבריו ואמר (הערה 69 לשפר החנם המנקר הניל) הי אס היסס לו ידיעה מעמה «הבונה מצרים לא היה הוסב נעמיש ס׳ ח׳ אשר הנילוש עולה אמה למי סנה ומשקה אה הארץ? הנה הל מבין גודל ידיעה מאור עינינו ברוב חהמוה אף שאינם סורניוח, יעמוד. «שסאה לדעש אינה נפלה שגיאה גדולה הזו נין אמרים זהים וחדים נדני* מינו זיל? אמנה זולה פליאה נשגבה «אס עוד נראה מדברי יבינו(זהריה ייד ייז) שהוא •דע היעב חוקי עלייה היאור שהוא משקה ארן מצרים שנה נשנה; ואלה דבריו שם : ואם *ששחה מצרים לא העלה, והן אין צרינין לגשמים שנילוש עולה ומשקה אוסה עהיל, וזה במשך למעלה לפקוק הקודם, לא עליהם יהיה הגשם ואמר יבינו: ומה ראה לגזול עליהם עצירה גשמים? לפי שמצוס המג על הגשמים הס די מינים שבלולב ונישוך המיס לרצוח על המים, על שהמג, זמן גשמי שנה הוא. והן למדנו נחושפחא רקובה עיש* ««בן עליה הנילוש גיב נהל שנה הוא והמו שלא ירד מטל ארצה נשאר האיצוה להגיעם ■העונש נמניעש הגשם, הן שהיה מגפה מיוחדה באלן מצרים שלא ישקה בילוש אח חלקיהם «זה הוא עיה בהל שנה ודויק, הי על הל■ חטאה וחטאם אשל לא יעלו על ירושלים להשחמויס לדי הבה הגיע אוסם העונש יסד כעל שאר האיצוה, כן על מצרים, והיי ואם «לבוה «צרים צא ספק וצא סיסי לא להון •קק נילוש, יעיד לדברי ני אמה אסי. ועוד לאה יפי* סוטה פ׳ א ד^ ״ג עיא דיה הדי סיהברנו מימיו והבן. א) ובהן לא עסשרון יריעה לני« יא) ואגב זאחא ליד מאמר לשועה הנ*ל אמינא הי החנוננח• על דגל ולא ידעה׳ איזה רוח עבר הלן בהדך קפור׳ הבל• המצרים היא המיטאלאגיא, קפרו לנו קופדה הקדמונים