Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 61

ולא ההיה לעולמי עד!" — ,הקילוש• ואנעל מסגל* השילה , איה• מלי •חששתי את נ5 גא• לראיה אס דנר לא נעדר ממל• נעת ההרדמה — שומו השומעים I מה ראיתי•? — המונה כדמוה• והצלע׳ לנגד עיני! פרשה׳ אה ידי• פשעה׳ אה זרועות׳, חבקתיה נשקהיה ואקרא : ,אה הפעם 1 נאמנה עצם מעצמי וגשי מב רי! לזאת — יקיא אשה, «- . ני מאיש לקקה — זאח!׳ — ,צד .28 : המנתב מאי׳א נ ר ע נ נ ע י יקי מאד מפא« היוחו ננהג נעהרח לשון הקודש מזוקק שנעאים. — לי-30: המשך שיפודי הריר אריעדלענדער נדנור עשוע" מהוקן ומקונל על לב ועל אוזן שומעה חהלונוה עיר ועיל מדינה ומדינה ומשפע׳ אמינו ביי שם . צד .33: נדרוש׳ האגדה מהקנס המבקר ה ש נדן הר*פ על ענק ע ל נ״י נמלאים גרגירי פלפול הדודים והרוצים ולאויס לאמרס נדנים משוס חליפוזס , ד*מ ננקשו ומצאו אח מעשה צנוש היציהל עם נל פרעי השיפוד יזמקקד• הזר משובצים ננפהול ופרה ננחוב׳ עזרא ונחמיה — על נזה קורא האיטלקי׳: Se non 8 vero, e bon trovato I וננלל גדולים הקרי לב המנקר הזה על שדה גבול האגדה (צד 38 ,40); ולא קלים המה דנר׳ הנקלה אשר •לחום באוזן האד׳ הרב שי׳ה .ß (צד 36) כ׳ ידי פרענקעל דב לו נחפש מחופש באגדה; וידיו גם אמונה לשחות ניס התלמוד נדבר הנוגע להלנה . נאשר ילפתו אורחות דינם בעתות׳ קולוס דני׳ הימים, בהראותו עולם נוקו נפלגוח חקקי לנוח הקנמיס •אקע ויושאק אודות יתרון *יושליס על יבנה נדבר התקיעה (ציר 42 ,89 ,112). — צד .47 המנחמים מהמלין •הלימ נאק נעימים וחדים ננל חוקוה ומשפטי סעפיגלאס שומה על פ׳ לעששינג וננוחס אז נוהם עתה לחדות גם לחדד את לב הקודא. ונצדק ׳נקראהו מארעיאל הענדי! — לר .49 : ה שיד ״דבק טוב" מהדיג קעלצעי הוא נעים אף נשגב גס נמומיו גס בצורתו. — צד 52 הליש נאנער הראה עוצם כוחו בשני שיריו ,,תהלה לישיר" — אס ני נשיר הראשון, אשי כפי הנראה מצורתו נקש להתדמות ני לצורת שיל׳ האיטלקים תלמידי פעענארקא בשירי זה״ב (Monotten), הוקיף ארבעה עולים ונרעהו לכשף חיי; ונשיר השני השתמש על לא נכון לפי רעתי, נמלה "מאומה" במשפט מח«ינ על כוונת השלילה ננגוד,נלימהי במשפט . ולל בנית הראשון; ני המלה הזאת *) רק במ עט «שולל:מורה Nicht«, rienj). אולם במשפט מחייב מורה (Etwas, Quelque-ehose) רמוז משאם מאומה, :בכפי דבק מאוס. ויש לי. דמיון לב בלשון צרפתית כמלות ,j*mais, Personne וכיוצא בהן. והעד ,ולקחתי מאתו מאימה" ,מ ״נ ה׳ ני). וההנדל העצום נין מש«ן מחייג ונין משפט שולל יתראה לני ניתר שאת נמלת נל המודה בשלילה (»gar nicht) ובחיוב »Alle), ונמצא נם בקשור עם מאומה ,בראשית צ״ע ניד). ולא עוד אלא שמלח הסלילה אין בעצמה מקייב במשפט השאלה, ד״מ ההמלטה : ,אתם מאין?י (ישע" ירא נ״ד)צגד השאלה: מאין באתם (בראשית ניט ניד). וטעם הדבל נאלח׳ בשפר׳ ש׳ המרוח, פרשם ג‘ נהי.יה שם; ני על דבר הנעדר ישאל איהו? כדברי הדשנים פ׳ בשלת יי'יי' כמוך? נעו ״מאין כמוך!' עיש. ונעל• השוד הבינו משפט השאלה: "והקכמה מאין תמצאי(איוב כיח ייב) -נייוב; החינטה, כמו שהעירותי נשפרי.׳תשונה נצצזת״ צד .38 עיש, והדגלים עתיקים ואין כאן המקום להאריך למעניהם. - המשורר האמן ה;« הציב לו זה מעט יד ופס בהעתק« השיל הדבור, "׳הייכין" השעה רוממה כשגבה ובלשון מדברת גדולות ונצורות בשירי שפם קודש; אס כי נס שם לא קדל כפעם נפעם מחטיא וני אדם אין צדיק בארן וגוי) בלשונו נגד שמיש רשפה , יד*'« : צד 1 ,לני טשיזוקק לנפשין!״/? לד 11 .הפשיטי נעל רגלך״ ת׳ ,קלציי. צד 13 ,ואם דבל לאדוני עמדו“ שבוש נפול. נ• מלבד שבזה נו^ל תמיד המבטא : היות דבל אל ... ולא-עם כאשר נסב גם להלן צד 20 ,דבר לי עם ג בן אמר) הנה ידוע כי מלח הננו׳ עמד* לא נמצא במקרא ולא ישומ כי אם נמעג י\ך« בעדו ונא בגופים אקרים, והמעסיק עשה ממנו בשיר הנונקי פעם עמיו פעם ע עדין ונו! — גס פה גם בשירו הניל בניי השתמש יוהד מדי במבטא "בדייתעה". — »«יא (שכקת׳ •הצד) העתיק המבטא האשכנזי: die Augen schließen, בכוונה על מח«דוישי- שעושים הקרובים עם המס במפח נפשו, במבטא: ,העצים עינים* שהוא געלעאגיפמזזס *) וכמוה גס מלת ,ד נרי, בהוראת (»Etwa) ד*א:י(ש'א ייד ייב. שם ני כיא וכיוצא בהם). והמלה נגזרת מהודאת דבור, היינו איזה יש שידובר בו, ומקרא עלא הוא (שמות ניב סי) ,על נל דבר . - , אשר יאמר ני הוא זה .י ואולם גם המלה ,מאומה' או ראשית בנינה ,מאוס' (איוב ל*א זי) היא גת רה שנייה כמילוף מין תן,נאום׳ המורה נ“נ דבור ואמירה.