Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 60

60 מנל גוי, והסתיר תסתיר מנגד עיני דנריס לניס לאין מקפא.״ — 'ואחל לאשוצ מסשנוס ני נל זה אן חזיון בוא נמלאה בזב ועיני הונו נקנוריס, ואנינה נ׳ •די יק חלק קנון מגויסי: אק לא ינולסי הנין, אין נקוענה החלאה לעיני אקונה ולחנה עד אין קצה .־-. ואשיח עצוה בנפש• לנלחי ננווח עוד ני אם ננח המשוש אשל לא נחש ני עד נה. ולהתבונן היטב על נל אשל אלגשה ואחושה— ,הרעיון הזה עשה.פלי, מהיל רהניעואי אס גוי ואלן קוממיות למלאה עיני והנה — זה זזמל נוגע נצשר*, הה! מה זאת? הגס זה מיצולי גוי? ואקום ואנופף אס ידי יעל הדנל הזל הזה ואנין ני מוזל הוא אחלי אשל צא השיב אל'ידי לגש מול לגש, ואלן ממנו נפחד ונרעדה עתה ידעתי ני ישנו נסבל עוד דנל אחל נלעדי!* ,אחל ׳היחזיון הזה , אשל השא5נר נקל ני נהמות ים לגליו ניום סופה, עצלת• אן נבח גדול להשיב לוחי אל נדנה. ויהי נאשד הרביתי נחשוב על המקלה הזה, ואתן את לני לעשות עם הדנל הזל הזה נאשל עשית• עם יצולי גוי, ני טוב לחקות נחוש המשוש מבטוח בחושי עיני ואזני. ואנקש למשש את נל אשל חזו עיני> ואשא אס ידי למשש גם אח — השמש, ואושיט את זלועותי לחנק שולי יריעת השמים , והנה בידי—מלא חפניס אפס ואסע!יי — ■ננל אשר נקיחייאס נחי לבתה שאיה ומשמה בקרבי, נ׳ נל הדברים נדמו נעומדיס על ידי ונמצאים לפני; עד אשל לנס נקית׳ זה חזיתי אז הבינותי לנהל אח ידי לאט לאט תחת ממשלת עיני, אשל תורינה לה אח הדרן, והנה חשתי והרגשתי אלפי אלפים דבלים, ורגשי קרני אשר נולדו מהם הסתננו והתאננו נגאוס עש; בראשי׳, התקוטטו בנליות׳ במלחמה נבדה על נן •צא מהם משפע מעוקל ברעיוני, נל הויתי נסה אופל ומציאותי לועה במעטה עלטת ערפל., - ,קבור בחגו׳ סעפים ממושבים ומולטים באלה, פוסח על סעיפים שונים אודות׳: מה אני? איפה אנני י מי הייתי ומי אהיה?—רבצתי תחת משא העשתונות הבונות למיניהן אשר השתרגו עלו על לאשי ואשל מצאו קן להן בחדרי לבבי; ויוחל אשל הגיתי להתחקות על בלש• החזיוניס האלה, יותר הנועל קדקדי דענידו אס נוחות נפשי נפלן: עין מפזול נפשי ויגע מקבל רעיוני הלוחמים אלה באלה, נשלו ברבי, בלעתי, נפלתי אלצה, שבבתי — אז ינוח לי., — ,המלגעה הזאת הדליפה נוחי וחדשה ננשל נעורי, חושי יצאו חושים וחמושים. והנני— תהה צל ען לענן, ענן «סובל השתוחח לרגלי נושא בקצהו העליון פלי הדל נעין הילל בן שהל . ואשלח אח ידי ואחזיקה נו, והנה תפוחים נפרדו מן הענן, מתגוללים ומתנפלים על בן ידי, ואקח אחד התפוחים המגולים האלה, ואתענגה עליו למלאה עיני, ואתן שעמה בלבי בי בנשסי תמת ידי דבר זל, יוני עצרתי נא לאסון נחפני דבל שלם תמים נצו. נס הנונד המעט אשל היה להתפוח הזה נדמה לי כאילו יחפלן מפני ומאן ימאן לקור אל משמעתי. לבן הסזקתיו בלוב אונים, נפתולי נח זלוע׳ נפתלת׳ עתו ואובל.״ — ״ואקריב הפרי הזה אל עיני, ביפי מראהו ני היה נחמד לעיניס ותאור. 'להשביל. ויהינהסגיללו על בן ידי וריח ניחוחו משבהוימעע מעט אל אפי, והנהו קלוב לדל שפתי ואשאון אל פי ריחו העלב, צקטלתו מחקה לחכי בנופת צופים, ונבל. נמלאה נפשי גיל ועונג פעם על הוד יופיו ופעם על נועם ריחו, עד כי באפס רצון נפסח פי לנלעהו בעודו בכפי — ריס התפוח פרן באפי ונחני באחד, לשוני ומלקומי פשעו חושיהם המוצל. — ואטעם אח הפרי הזה — עעמחיהו בלשוני ונמבי האח! עונג! ה'אח נחת דשן! ל גש חדש חלון חזק ובריא אולם. עד נ ה טעמתי אן מעט צרי העונג מעט דבש הנסת; אכן עתה גמאתי'שחיתי מציתי וחני לויה , ותגדל עוד שמחתי באמרי'אל לני, נ׳ הדבר היפה והערב הזה לי הוא, לי־הנהו עם כלהיקום, ואנני האדון לעשות נבל ברצוני ובלבב׳.״ — ,,שמה על רעיון הממשלה הזה , וטוב לב על העונג אשל טעמתי. קטפתי תפוח שני ובן שלישי ולאייגפתי מחנון בן •די בעבודה מענגת כזאת, והנה — עיפה עלבה השתרעה לאט על כל יצולי גוי וחושי, איברי החלו להתנהג בנבלות. רומי שנתה ותנפש . נפשי התחמקה נמקתלים, נל מחשבות׳ נחלשו, רעיוני חדלו לארוג מקנת סעיפיהם חדלו, נל בלואי היקום סובבים סובבים לעיני בהמון חוגג סל צלם ניל היצורים ונשאל לפני אן צלם —־אז נסגרו ארונות עיני, והאישון נחבא נטמון נגלי אין •יפן נו, ולאשי אשר במשא ננד יכבד ממני השתוחח על רקתו במבקש מקום מצע לנוח , כל היקום נמחה נקצן יעל פני מיס, הפל סל יחדיו היו לאין, לעיוני נ״נו בהליכתה ויתגודדו בלי נח , אבדתי הדעת אותי כמתי עולם - ואישן!* - ,התרדמה הזאת — אחות המות ותבנית הנניון — מלאה את מדר• לבני ברעיוני תוגה . ושרען אל שלען קורא : בן אדמה . בל תמותה! לא תחיה לנצח I