Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 59

59 חוללת: קפלה נא לנו אה לגש• לוהך. אשל רחפו והלמו כהולם פעם בקרב כליותיך. לעפו וגעשו נמעמק• לננך, נפעם הראשונה. כמלאך התנל כולה מלוכה ככל ושמורה לפני עיניך א;ניך ויתר חושיך? ״נרננוה רגשות עדינות ואלפי העיפי!לעפות , זכור אזכרה העת הנפלאה הלזו, הזמן הנורא ההוא, נמלא• אותי גלמוד כמקדש החולדה, ככהן מתנודד כהיכל יה, ועליל• נין כל כלוא׳ הילילה נשה א וכד כין לנכות אכיל- בשן — לא ידעתי נפשי אנה שמתני •ד אלוה? מאין נאת׳? איפה אעמודה? ולאן אנכי הולך׳! — ,פתאום פקחתי אס עיני — הה לעיון אדיל! לגש נולא ונפלא. — יפעת קרני אור השמש, הוד מלאה תכלת יריעת הרקיע, הדל ילקלק דשאי האדמה, אודם ה*.שנה עם לננת המנצלת, חכלילות כל פלחי חמד, עין נדולס המיס . . . כולם תכוני גס תכנוני, הפיחו נשמת רוח חיים סייס כקרני, ונטעו ני שלעך גנוה לס ונשא — כל •עכר פי. ואנכי אמרתי כראשונה אל לכי, »ל הדנלים האלה אשל תחזינה עיני המה חלקי עצמי ונסח• נשרי, מורכנים נהויתי ומרונכיס כישות׳.' — "עודני מחריש משתאה ומשתומם. ואשא את עיני מול מלכת השמים, והנה כהתה עיני מנלק חציה, ואמהר ואעלים שמורות נכת עיני, והנה אהה חושך •שושני עיפתה כמו אופל — ואומר נלני!; אויה! חמותי לגוע! כי אנדת׳ אח כל אשל היה לי וני, אנדתי גס אותי״ — ״ככה — נלוג שרעפי חוגה ועשחוח משמות כקרני, נתחי את לני לחשוג על התמורה הנפלאה הזאת אשר תחת .ואה התגלגלה ני, והנה קול — קול עלכ וצלצול נעים דופק על דלת• אזני: זמירות צפרים {י; עפאים, כנפי לגנים עלי צמרות נלושים, קול• קולות דממה דקה כלוח צח חרישית המה לנולי המה תחנוני והלה יכו רגש עת ומתוק כנפשי עד ני כל עמודי קילוח לני ירופפו — ויתמהו מגערת הקול הזה המהופך על תוך אזני — ואט אוזן — ואשמע — ואקשיכ, ואשוב ואחענג לשמוע, עדי כ׳'־צם שיר נעים הזה סלק• אמרה נפשי" — "עודני ננוך כתנכי עשתונות שונות וחושב על הכליאה החדשה אשר כלא אלהים כקרני עוד הפעם, ומדי שנחתי אח מתק האור א.ר התענגתי עליו זה מעט ואשר חשכת׳ לעצמי ובשלי — והנה נפקחו עפעפי, האח! נל הדברים הישיפיס והנעימים האלה לי לי המה, כי וכקלני הס עוד הפעם! לי לי הוא צנע רקמתים חנלת וארגמן עם שני תולעת! ויגדל עינג הפעם הזאת עד ני השלכתי אחלי זכרוני את עונג קול השזלים.« — ״ואשוב ואדרוך מכנו׳ מול רננות דברים שונים, ואנינה כי יש לאל ידי גס לאנוד גם!,V' ’ למצוא את כל הדנליס האצה. וכחי יעצר לכנות ולהריק לנטוע ולעקור כנפשי וכלנני אח כל חלקי הדשנים והרעננים האלה; ואך אס יתראו אלפי קרני אור ולנכות רקה׳ צבעים לאין מתפר, ככל זאת, אמרתי אל לכי, אינם ני אס חלק• ישותי, וכן'היקום הגדול הזה שוכן נשתל הויסי תלה.״ — "עד ארגיעה התאפקת• ותרגלתי אח נפשי לראות כלי לעדה ולשמוע כאין פלצות, והנה — רוח צחצחות נושב כאפי, ועל כנפיו נושא קטורת ריח ניחוח נריח השדה אשל כרכו אלהיט, וימלא את כל כתי נפשי נחת ודשן', כליות׳ תגלנה לכי וכשרי ירננו על המכלים אשל נפלו ל• בנעימים.׳׳ — "נע ונד על משכל׳ רגשי לעיונים כאלה , מלא עונג על הויסי המלאה לה כל טוב ומכלול כל יופי, נוע ינוע גוי '(!'מקומי, ותשאב׳ לוח הלאה ממצבי, ואקום ויהי כצעדי לעד אחד , ואשתאה בשנותי את עמדתי. ואעמוד מרעיד ומשמים, כי דמיתי בנפשי נ׳ הויחי בורחת מלפני, והתנועה הזאת שנתה כלכלה וקלקלה לעיני את מלאה כל הדברים , ואדמה כי כלי הי קום נוע ינוע ומתנודד הנה והנה כלי שדרים — ״ואנליגה ואושיע ידי אל לאשי. ואמש ש מצח• ושתי עיני, ואעביר אצבעות׳ על כל גוית׳—אז הכרתי אס •די לאבר המושל ככל יצירי ישותי, כי כל אשר הרגשתי נאכל הזה היה תמים ושלם עמד ואין נו כו ל: או אז פלן_העונג כלבי על כל גדותיו, תמת אשר לפנים לא היה לי כל מלגפיסיץ האור והקול. ואכלוה כריסי עם היד - סלק• הטוב ככל חלקי גוי — ואחנונן והנה חייד כל רגשי חושי חזקים מוצקים שלמים חיים וקימים כיתר עוז «כראשונה, כל אשל מששתי כגוי השיב אל •די הד חזק: רגש מול רגש, מחזה מול מחזה . נמו הגה — ותשיג •ד כינת׳ כי כחי המשוש הזה לא לנד לידי כי אם לכל חלק• גוי נעל למנה, או אז התבוננתי על מצרי הדתי וגבול׳ ישותי, תחת אשר דמיתי לפנים, ני עצמי כלי קן וכשרי כלה• תכלית." — "כראשית יריתי חן מכנו׳ על גוי ואסשנהו לעצם גדול ולס ארון מני אלן ולטיב מני ים וכל דנל זר חזיתי חשבתי לאבקת שמם ולאפש ממולי. הלנה נשיתי את כוחי, לכת שמחתי לראות אותי, כשמחת גיל הבטתי על חלקת כפות ידי, ובששון לב בינות׳ כתנועת יצורי המהירה. אכל לעיוני התלו כ׳ ונכרי היו כעיני, כדמות׳ כי ידי איננה נ׳ אס חלק כורח מהויתי, וכה קליני אותה לעיני ואלא והנה גדולה וארונה * 6