Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 54

54 «קזלוסי, ג׳ לכלמו קצל מצע העם מהשתרע, איש מאלהיס 1 שתיתי אס נות האלה, ■ מציתי אס קבעת התרעלה, אשר משכתי ל׳ זה פעמים בישימון, עס הכה שורש פורה לאש ולעגה על תלמי לבבי ללכת לעבוד אח אלהי הגויס, או עת עבר עלי רוח קנאת העמיס — אז תמיד שתיתי אס מי המרים המאללים אשל באו במעי לנפיל אס מצבי ולהיות אך עשוק וגזול כל הימים, וכבלתי למאכל לעוף השמים נתנה — אהה, עת השלכתי בגועל נפשי כדומן על פני השדה והאויבים עלי עברו ולאורי מתבוששת בדמי, אז האס I הידד I קראו האכזרים האלה בצסקם עלי לאמר: בדמיך רויי ז בדמיך סיי! אויה, קראתי אז למה זה קדמוני ברכי ההיוס לראות עמל ויגון ויבלו בבשס ימי? אמדתי אתה אל ממולל גויס, מציב גבולות עמים, מדוע לא מוססני מלחם המיצר והסלאה ותהי ל• לחמס קברי והים מולם, ני עוב היה ל׳ מותי מסי•: ציר יה I שנה נוער נאש קנאה העמים הייתי תמיד, אכן גל אכלתי? שה פזורה נין זאבי עלב הייתי, נין סיוה טורפות, הסורקות שנימו עלי בלי משן — ובל נטרפתי! — בלב ים האיבה לאניה נדמסי, בין משברי העתות, נין דכי׳ הצרות השנתי להשנר — ולא אבדתי I מה נאוו עלי טורי הסכם נין עזרא ז,אלו לפי אידי דמעי חולון, לא דרכה רגל אנוש יבשת; אן לא למי נס לנד כלס נרים, כ׳ גם לדמעי נלאתה הקשת:* כי שד• אמר ויה׳ I הוא גזר אומר; ואף נם זאת בהיותם באלן אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם" ואף אס גם עמים רבים טבעו ניס האבדון וצללו נע• הנשיה בכל זאת היותי בל אבד, ב׳ בבה גזל אל אומר: לבלי הפר בריסו. בן עמרם: הלא העד העידותי בך •שורון את השמים ואת הארך, כי בלכתך קלי אז ישגול אלהיס אס גאון עוזך ואם קרן הצלחתך יגדע ואח מלב הנוקמת נקם הברית אשי כלס אתן בחולב יביא עליך — אויה I הפלס אס הברית, זנחת אס אלהין, קנאסהו בלא אל ובהבל׳ נכי הנעסתהו — גם הוא קנאן בלא עם ותה• למשל ולשנינה נין העמים. ואם גם עת לא כביר ישנת בארצן סחת גפנך וסאנתך לבטח והלכינך אלה ים מל נמתי ההצלחה, האב׳לן תנובות שדי ודבש ושמן מסלע ומסלמיש צור הניקן, אן חיש מהל חשך האור נעליפי עתותיך, שמנת ישורון ותבעט ותשכח בגאון לבך אס אלהין לאמר נבח בינתי עשיתי לי אס החיל הזה 1 ישורון: מבחר היצורים! הלא מיום גלותי מארצי, מיום אמול אלהים: והשמדתי אח במותיכם והבלתי את חמניכם לא פלשתי אס כפי לאל זר ולא כרעתי נלך לאלהי העמים, לק אמונם אלהים עלי גברה, ומדוע גם נגולה עבר עלי נוס הרעל, ומדוע נין העמים שתיתי אס קבעת היגון והאנחה? בן עמרם: גס נגולה אתה היית תמיד בעוברך: מהלסין ומחריביך על נרכן נולדו, אתה הסבות אס שנאת העמים, את קנאת האויבים, ישורון I את המשל הזה עליך אשא: .כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתחים, אמר להם מה לכם מרתחים? עך מכם אל •בנק בי ואין אחד מהם ניזק.' אתה היית תמיד העך לברזל אשר נו רצחו הלגו והבו אותך הטעים מכה מרב הקנאה והשנאה, המריבה השתררה בלי חשך בקרב מחנן, ותהי מטרה לחציה, גרת בארך אשל היא אחלי דרך המלך ד* צבאות מבוא שמש החכמה I נניס לן שעה מקדש ההבל, ועל מזבח הסכל הקרבת עולות המנהגים וחטאת המצות — אשל לא צויתי ולא עלתה מל לני, ואס אשיות ייסודי תודתי נארס עד היסוד נמו. הה! צחקה עלבת לחורת בן אמוך וברכיה, אשי קראו בגרון בלי חשך והרימו כשופר את קולם, לחכמי התלמוד בזית להשליך אחרי גום אס ספיר גזרתם. — עסה! אמר נא לי, האם נעת כבילה כזאת פלסו קרני המקילה והתבונה אס חתולסן? האם הגיהו כוכבי החכמה והמדע את שמן מעל ראשן? האס שתית מפלג אלהים הנובע מהלל* התולה? האם לוית מתבארות נרו סכמי העמיס? כי זה חטאת קסם ומרי הפצר לשכון תחת הארז הגדול שתלוהו חכמי כעמים במרום סקירתם.אל חסן עיניך באומר כי אס נאמרת החכם : בעולם הסקילה, נאלצות הדעת חכמת אלהוס אחת היא, השר מיימון, האור הגדול המאיר מחשבי התבל. אשר תורתי לו למנה, למד הפילוסופיא," ואחריו כל גאוני היספאניא ואיטאליא. נם סכמי התלמוד הלכו בשבילי המחקר ובנתיבות המדע, ואף גס זאת בל לעגו ליקה ת סורח׳ כ׳ זקנה, דע ישורון, בי כל עוד מקוה הקכל וההבל על פניך, אז נס תמיד קיר האיבה בינן ונין העמים ומשפט האזרחי ממך עשוק׳ והם •עלו מעלה, נעת רדתן מעה מטה .