Kokhve Yitsḥaḳ · 1861-01-01 · 26 (1861) · p. Seite 53

53 — (*־־־ הבל בני אדם Von Moses Brettholz. ד- ברגע גבולו בראשי נצנים כספר נגולו בין נטעי נעמנים זרא לעין. מלחמה ערוכה, וכה שבתה תמה אהלים ושושנים ביניבו המלחמה התקוטטו בגנים ותהי לאין. למי המלוכה? ככה בחלד ובאין שומע כשב כילד בא הנוטע יריבו הגברים. שרשם כולמו עדי שר השאיה לתתם לרעיתו יורידם תחתיה למופת אהבתו ושלום בקברים. להתהדר במו. ישורון. .Von Jakob Flamm — שיחה בארצות הגמול. נין משה עבד אלהים ובין ישורון ביום צאת משפעו לאורה . כה אמי ד׳. צבאות לכל הגולה בנו בתים ושבו, נטעו גנות ואכלו את פרין, וקנו שדות ודרשו את שלום העיר אשל אסם שמה, והתפללו כעדה .אל ד׳ נ׳ בשלומה יהיה לכם שלום., —.רני אלכסנדר׳ נתר צלוסיה אמר הכי יה״ר מלפניך ד׳ אלתינו שהעמידנו בקרן אורה ואל העמידנו בקרן נושכה, ואל ידוה לבינו ואל יסמכו עינינו., לפני עדן כל נרמב נסמד למראה נו מצאו גלי שמים קן למו להשתעשע מתהלוכות אלוה,.שמה נין פרחי חמד, נין נטעי געמנים ואהלים נטע די נן עמרם הולך ונא, והנה זה ישירו! חרד לקראתו. בן. עמרם: ישורון בני! מיום עלותי אל סר מעלת המדרגה מערבות מואנאלהרננו, ואתלוננה בצל שדי, מיום אשר בפשע מ׳ מלינה גזר אל אומר אלי לנטוש אח עדרי ולהאסף אל עמי, עיני בל ראתן, אהה, שמעתי את אשר שר עלץ המשורר לארד ניראן: , אבוס לחמור׳ לבקר הרמתים, הקן למחסה ומסתור ליונה׳ ללביא וליש המערה ברכסים, צמרת הברושים לחסידה למעונה - מנוס לכלמו מפגע ושבר, •וישורון לא ישקוט - עד נוחו בקבר. ישורון: האתה זה בן עמרם, אשל באדמת חס העברית כשופריקולך והמון נסתרות ההיוס סלו רגזו מעניך ושמעו לאערין וקראת דרוד לעבדי פרן-? האתה זה בן עמלם, אשל נהרוס איתן החרבת, עדי נס הים מפניך והספשיס ביבשה עברו? האתה זה, אשר מהודך גרי שמים פלצות בעתתם בעמדך לפני נס יה אש דת להוריד ארצה ¥ לועה נאמן! איככה עמדת מצגד ביום שבות זרים חילי, עמדת'מנגד יגעי ולא סמלת ביום צהלו עמים לאידי ספקו עלי כעס? שמעה ואספרה ילך רק אחדים *) בני אדם דומים לעשבי השדה, הללו נוצצין והללו נונלין. (ערובין נ״ד ע״א.) 1'- piy (°ו 5 H'? ^5' P'Vריי( '5)&b ׳ז ר׳ -.k ■-* fi« p!